דוח שהוכן עבור משרד הבריאות במהלך הקורונה, וזכה לשם “דוח התיעדוף”, המליץ לדרג נכים ואנשים עם מוגבלות בעדיפות נמוכה לקבלת טיפול רפואי מציל חיים בתקופת מחסור במשאבים רפואיים. בעקבות זאת נרשמה סערה גדולה בקהילת האנשים עם מוגבלות, וארגונים שונים פנו למשרד הבריאות בדרישה לגנוז את הדוח.
דרישתם לא נענתה, בינתיים, והדוח הוכנס למגירה מתוך הבנה שמערכת הבריאות בישראל לא ניצבת בשלב זה בפני קריסה. אז מה חושבים אנשים עם מוגבלות על הדוח, אנחנו כבר יודעים. אבל מה חושבים על כך אנשים ללא מוגבלות, או במלים אחרות הציבור הרחב?
התשובה לכך נמצאת במחקר שפורסם אתמול תחת השם “מדד הנגישות העירוני 2020″, שלפיו 95% מהציבור מתנגדים לתיעדוף רפואי של אנשים ללא מוגבלות על פני אנשים עם מוגבלות. המדד – מחקר משותף של קרן אריסון, קרן רודרמן, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים ו”ישראל מעבר למגבלות” בג’וינט ישראל – בחן את עמדות הציבור כלפי אנשים עם מוגבלות, כמו גם את ההתמודדות והתפיסות של אנשים עם מוגבלות את משבר הקורונה.
יש לציין כי המחקר מתייחס לנגישות כמושג רחב, הכולל בתוכו את יחס הציבור לאנשים עם מוגבלות, ומטרתו היא לזהות את הגורמים הפסיכולוגיים-חברתיים בקרב הציבור בישראל אשר ממשיכים להוות חסם לשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה.
במהלך ספטמבר-אוקטובר2020 נערכו סקרים בקרב הציבור הכללי וכן בקרב אנשים עם מוגבלות, על מנת להבין את מצב הנגישות מתוך שתי נקודות מבט אלה. בסקר שבחן את יחס הציבור כלפי אנשים עם מוגבלות השתתפו 3,724 משיבים מהאוכלוסייה הבוגרת מ-20 ערים נבחרות בישראל: תל אביב-יפו, ירושלים, חיפה, ראשון לציון, שוהם, נתניה, הרצליה, הוד השרון, כרמיאל, באר-שבע, אשקלון, אשדוד, רמת גן, בני ברק, נצרת, רחובות, חולון, פתח תקווה, חדרה וטבריה.
בסקר שבחן את ההתמודדות והתפיסות של אנשים עם מוגבלות את משבר הקורונה השתתפו492 אנשים עם מוגבלויות שונות. על מנת לאפשר מענה מותאם ונוח על ידי כל המשיבים, הסקר עבר תהליך של הנגשה קוגניטיבית.
שיפור עקבי ביחס כלפי אנשים עם מוגבלות
סקר עמדות הציבור כלפי אנשים עם מוגבלות נערך זו השנה החמישית. על כן, התאפשרה בחינה של מגמות ושינוי ביחסה של האוכלוסייה לאנשים עם מוגבלות במהלך חצי עשור. בדומה לארבע השנים האחרונות, גם השנה הממצאים מראים מגמה כללית של שיפור עקבי בעמדות, רגשות והתנהגות הציבור כלפי אנשים עם מוגבלות. בהשוואה לשנה שעברה, בתשע מתוך 20 הערים השונות בישראל נמצאו שיפור ועלייה במדד הנגישות המשוקלל, מדד המשקלל תפיסות, עמדות והתנהגות כלפי אנשים עם מוגבלות.
באופן ספציפי, במדד הנוכחי, כמו בארבע השנים הקודמות, נמצאה ירידה נוספת בתפיסה של אנשים עם מוגבלות כבעלי יכולות נמוכות. כמו כן, הייתה עלייה בתפיסת אנשים עם מוגבלות כחמים וידידותיים (להבדיל מעוינים). ברמת הרגשות לא נמצא שינוי משמעותי בהשוואה לשנה שעברה, מלבד ירידה בתחושת העצב כלפי אנשים עם מוגבלות.
במדדי ההתנהגות נמצאה יציבות במוכנות לקרבה חברתית לאנשים עם מוגבלות. באופן כללי המשיבים דיווחו כי הם היו מוכנים להיות חברים, שכנים וקולגות של אנשים עם מוגבלות, וכן ליצור עימם קשרים ברשתות החברתיות, אך לא נמצא שוני משמעותי מהשנה שעברה.
למרות שלא חל שינוי משמעותי בנכונות של הציבור להשקיע זמן ומשאבים אישיים בסיוע לאנשים עם מוגבלות, נראה כי משבר הקורונה יצר בשטח מגמה. 81% מהמשיבים דיווחו כי יצרו קשר עם שכנים שהם אנשים עם מוגבלות שידעו כי הם זקוקים לסיוע בעת ״הסגר הראשון״. נתון זה הלך יד ביד עם דיווחים של אנשים עם מוגבלות כי שכניהם היו המקור הנפוץ ביותר לקבלת סיוע באותה התקופה.
רמת גן, הוד השרון ושוהם למעלה, בני ברק ואשקלון למטה
באשר לדירוג הרשויות המקומיות במדד הנגישות המשוקלל, נמצאה התייצבות בהשוואה לשנים קודמות. בתשע מתוך 20 הערים נמצאה, כאמור, עלייה במדד המשוקלל בהשוואה ל-2019. בשש ערים – רמת גן, שוהם, הוד השרון, כרמיאל, רחובות ותל אביב-יפו – עמד המדד המשוקלל מעל הממוצע הארצי. ערים אלה משתייכות באופן עקבי לערים המובילות במדד הנגישות העירוני בשנים האחרונות.
ב-14 הערים האחרות שדורגו במדד הנגישות המשוקלל הדירוג היה נמוך בהשוואה למדגם הארצי הכללי. בבחינה ספציפית של הערים השונות נמצא כי בשנת 2020 הערים רמת גן, שוהם, הוד השרון, כרמיאל ורחובות מדורגות במקומות הגבוהים ביותר. לעומתן, בני ברק ואשקלון מדורגות במקומות הנמוכים ביותר. בהשוואה לשנה שעברה, מגמת העלייה הגדולה ביותר במדד הנגישות המשוקלל נמצאה בערים רמת גן והוד השרון, ומגמת הירידה הגדולה ביותר נמצאה בערים אשקלון וחולון.
בנוגע למשבר הקורונה, 43% מהאנשים עם מוגבלות דיווחו על חשש ממשי לבריאותם בעת המשבר, לעומת 25% ממדגם האנשים ללא מוגבלות שדיווחו על חשש כזה. אנשים עם מוגבלות נמנעו מלהגיע למרפאות ונעזרו יותר מאנשים ללא מוגבלות בשירותי הרפואה מרחוק, כאשר 70% מהם דיווחו כי שירותים אלה היו נגישים עבורם.
רק ל-49% יש עבודה
מבחינת שוק העבודה, רק 49% מהמשיבים עם מוגבלות דיווחו כי הם מועסקים בעת מילוי הסקר (בין אם בשוק הציבורי או בפרטי), לעומת 69% מהמשיבים ללא מוגבלות. יותר אנשים עם מוגבלות דיווחו כי הם נמצאים בחל״ת, 17% ,לעומת 8% בקרב אנשים ללא מוגבלות. בעוד שחלק מן ההבדלים נובע מאי שוויון בסיסי בשוק העבודה (שאינו קשור למשבר), הרי שהפער בתעסוקה התעצם בעקבות הוצאת יותר עובדים עם מוגבלות לחל״ת.
אנשים עם מוגבלות גם גרסו שמעסיקים העדיפו עובדים אחרים על פניהם (למשל בהקשר ליציאה לחל״ת, לחזרה לעבודה, לשינוי בתנאים, או לקיצוץ בשכר), וכן הסכימו פחות עם ההיגד כי המעסיקים התייחסו אליהם בצורה הוגנת בהשוואה לאנשים ללא מוגבלות. אגב, בציבור הרחב יותר מ-90% לא מסכימים כי לגיטימי לפטר עובדים עם מוגבלות לפני שמפטרים עובדים ללא מוגבלות.
*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
אנשים עם מוגבלות גם דיווחו על רגשות שליליים בעת משבר הקורונה יותר מאשר אנשים ללא מוגבלות. כך למשל, אנשים עם מוגבלות דיווחו על רמות גבוהות יותר של תחושת בדידות, דאגה למצבם הבריאותי ודאגה למצבם הכלכלי. ממצא מדאיג הוא ש-30% מהאנשים עם מוגבלות במדגם דיווחו על צורך בסיוע נפשי. מדובר בנתון הגבוה פי שלושה מאשר אצל אנשים ללא מוגבלות.
