“אין קשר בין קבלה לחברות לבין היות המועמד בעל צרכים מיוחדים וכל טענה אחרת איננה נכונה”, כך אומר קיבוץ ברעם בתגובה ראשונה לפרסום ב”שווים” על סירוב הקיבוץ לקבל לשורותיו צעיר עם צרכים מיוחדים. “לראייה, לאורך השנים התקבלו לחברות מלאה בנים ובנות בעלי קשיים ואתגרים כאלה ואחרים, והקיבוץ אף מציע מסלול מיוחד לבעלי צרכים מיוחדים”.
הקיבוץ נאלץ להגיב בעקבות הסערה שעורר הפרסום בשבוע שעבר. הסיפור החל לאחר שהצעיר, שכבר מתגורר בקיבוץ ברעם, נדחה על ידי אסיפת הקיבוץ שקבעה כי הוא לא יתקבל למקום כחבר מן המניין. בעקבות כך פרסמה דודתו של הצעיר, רונית קמאי, פוסם בפייסבוק שעורר תהודה.
בתגובה ששלח כעת קיבוץ ברעם ל”שווים”, הדגישו חברי הקיבוץ כי אין קשר בין דחיית הבקשה לעובדה שמדובר באדם עם מוגבלויות, ואולם סירבו לפרט את הסיבה לדחיית הבקשה.
״הפוסט אשר עורר את הסערה מלא בעיוותים וסילופים (לדוגמה – המעמד המאיים בו נאלץ הבן לסנגר על עצמו מול מאות חברי קיבוץ, לא היה ולא נברא), אך למרבה הצער לא ניתן לפרט את רובם בשל צנעת הפרט”, נמסר בתגובת הקיבוץ. ״לאור התגובות האלימות והמתלהמות ברשתות החברתיות, ראוי לציין את המובן מאליו – החלטות מסוג זה מתקבלות אצלנו בלב כבד ואנחנו כואבים את כאבה של המשפחה, את הכעס והעלבון. למרות זאת, יש לנו תקשורת רציפה ופתוחה איתם לאורך כל הדרך. בן הקיבוץ בו עוסק הפוסט ומשפחתו הינם חלק אינטגרלי מקהילת ברעם, כך היה וכך ימשיך להיות. אנו מדגישים – שכפי שהיה עד היום, הבן ימשיך לקבל את כל התמיכה לה הוא זקוק גם בהמשך״.
את תגובתו סיים הקיבוץ בהדגשה כי מדובר ב”קיבוץ שיתופי, אשר דואג לצרכי בניו ובנותיו. במשך למעלה מ-70 שנה חיה בברעם קהילה ערכית, תומכת וחמה, אשר חרטה על דגלה את ערכי הסולידריות החברתית והערבות ההדדית. וכך, גם כיום מתגוררים בקיבוץ חיילים בודדים, פליטיות אריתראיות (אימהות יחידניות עם ילדיהן) וגם אנשים בעלי צרכים מיוחדים ומוגבלויות. בנוסף, שותף הקיבוץ בפרוייקט תל”ם של התנועה הקיבוצית (צעירים יוצאי אתיופיה) ומהווה בית לצעירים הלומדים במכינה קד”צ”.
ענבל לוי, אמו של הצעיר בן המשק, כתבה אתמול במאמר לשווים: ״הבן שלי שונה – וטוב שכך. הוא דעתן, יוצר בחסד, מתעניין בתחומים מגוונים, אדם עם נשמה ולב ענק, מוכן תמיד להושיט יד ולעזור לזולת, חרוץ וקפדן״.
לוי הוסיפה: ״כן, הוא שונה – יש לו קושי להבין סיטואציות חברתיות – תגידו אוטיסט? אני לא. לא רוצה לתייג אותו. על פי מה? איזה קריטריון? יש לו צרכים מיוחדים – נכון, הוא לא קורא מילה, ושומע ספרים מושבע. בעיקר באנגלית.
“למרות שהיה רוב לקבל אותו לקיבוץ, זה לא היה הרוב הרגיל של שני שליש. אני עצובה, אני כועסת, אבל צריך לזקוף ראש וגב, כי לא אני ולא הבן שלי עשינו שום דבר רע או לא נכון״.
