קול זעקה נשמע בארה”ב וגם בישראל כאשר נחשפה מדיניות רשויות הבריאות לתקופת הקורונה, במסגרתה הוחלט להעניק לנכים ולאנשים עם מוגבלות טיפול מציל חיים בעדיפות נמוכה ביותר. עכשיו ניתן גם להבין למה. בית החולים “סיינט דיוויד” שבארה”ב מנע טיפול רפואי בנכה שחלה בקורונה, הרעיב אותו, וכתוצאה מכך הוא נפטר בסוף השבוע שעבר. רופא ששוחח עם אשתו הודה בפניה שההחלטה לוותר עליו התקבלה מפני ש”איכות החיים שלו נמוכה”.
האירוע החמור הזה קרה באוסטין שבטקסס. מייקל היקסון, אב לחמישה ילדים ובעלה של מליסה, נפטר בגיל 46 לאחר שחלה בקורונה. ”אף אחד לא הביע בפניי תנחומים”, אמרה מליסה אשתו. “מעולם לא הייתה התנצלות או הכרה במותו. כאילו לא אכפת להם”.
לפני שלוש שנים, כאשר הסיע את מליסה לעבודה, לקה מייקל בדום לב פתאומי. הפגיעה הייתה קשה ונקבע כי הוא סובל משיתוק מוחין. מאז השתנו חייה של משפחת היקסון ללא היכר. הבעל לא חזר לביתו ושהה במתקן סיעודי במדינה, ואשתו נאלצה להסתדר לבדה עם חמשת ילדיהם.
בחודש מאי האחרון הודיעו למליסה כי במוסד של מייקל נמצא אדם חיובי לקורונה, וכי יש כוונה לבדוק את כל הדיירים. הבדיקה הראשונה של מייקל הייתה חיובית, אך נאמר לה שהוא א-סימפטומטי. אחרי הבדיקה השנייה שביצעו לו נמסר למליסה שהוא יצא שלילי. היא נשמה לרווחה.
בתחילת חודש יוני, ללא הכנה מוקדמת, הודיע המוסד למליסה כי מייקל נלקח לבית החולים מכיוון שיש לו חום גבוה וקשיי נשימה. ההידרדרות במצבו הייתה מהירה, ויום למחרת הוא כבר אושפז בבית החולים בטיפול נמרץ. מבית החולים נמסר לה שכדאי לה לבוא לבקרו. מליסה הגיעה במהרה, אך הצוות הרפואי לא נתן לה להיכנס לחדר מחשש שתידבק, ובני הזוג ביצעו שיחת ”פייס טיים”. ”הוא עדיין היה במצב שהוא מגיב, ביקשתי ממנו נשיקה, והוא הזיז את שפתיו”, סיפרה אחר כך בדמעות. “הוא אמר לי שהוא רוצה שנתפלל ביחד”.
שבוע לפני שנפטר, מייקל הוצא מבית החולים כאשר הוא נושם בכוחות עצמו להוספיס, שם הובטח למליסה כי הוא יקבל את הטיפול הראוי, הכולל חמצן להחייאה, תזונה ונוזלים דרך צינור (זונדה). מליסה הייתה די המומה. היא לא הבינה מדוע צריך להעביר את בעלה להוספיס אם הוא נושם בכוחות עצמו. כאשר דיברה עם האחות המטפלת נאמר לה כי מה שהבטיחו לה לא נכון, וכי בעלה לא יקבל הזנה דרך צינור לנוכח מצבו וגם לא החייאה.
הרופא שטיפל במייקל הסביר למליסה את מצבו הקשה. הוא אמר לה כי איכות החיים של בעלה לא טובה בגלל שיתוק המוחין, ובנוסף לכך התפתחה אצלו דלקת ריאות, ויהיה מאוד קשה להצילו. השיחה בין השניים הוקלטה על ידי מליסה, וככה היא נשמעה (תמלול חלקי בלבד):
רופא: “השאלה הגדולה של חוסך ערך היא האחת שאנחנו תמיד שואלים והשאלה היא האם זה יעזור לו או ישפר את איכות חייו? האם זה יעזור לו לשפר משהו? האם בטווח הארוך זה ישנה את התוצאה? והמחשבה היא שהתשובה היא אף אחת מאלה”.
מליסה: “מה גורם לך לומר את המשפטים הללו?”
רופא: “בגלל שנכון לעכשיו, איכות חייו… אין לו ממש כזאת”.
מליסה: “למה אתה מתכוון? בגלל שהוא משותק עם נזק מוחי, אין לו איכות חיים?”
רופא: “נכון”…
רופא: “מה שאני כן יכול לומר הוא שזאת ההחלטה שהתקבלה בין הצוות הרפואי למדינה”.
מליסה: “המדינה… בוא לא נשכח מאשתו, המשפחה שלו וחמשת ילדיו”.
אחרי הדין ודברים הוחזר מייקל לבית החולים, ולמרות הבקשות החוזרות ונשנות לדבר עם בעלה זה לא התאפשר לה. בבוקר מותו, ביום חמישי האחרון, היא שלחה מייל על מנת לברר את מצבו. במקום שבית החולים יחזור אליה, מי שחזר אליה לבשר על מותו היה דווקא ההוספיס. יום למחרת בישרו לה שם שבעלה נפטר ושאלו אם היא רוצה את שם בית העלמין שאליו הועברה גופתו.
המקרה המזעזע הזה יכול ללמד מדוע אצלנו בארץ נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והקהילה כולה נלחמות בנייר העמדה, שלפיו נכים ואנשים עם מוגבלות יהיו בתחתית סדר העדיפות לטיפול מציל חיים, במקרה שבו יהיה מחסור במשאבים ובאנשי צוות במערכת הבריאות. המסמך המדובר יצא לפני כחודשיים וחצי תחת ידיה של ועדה משותפת למשרד הבריאות, המועצה הלאומית לביואתיקה והלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית.
“בעת פרסום נייר עמדה זה מדינת ישראל איננה במצב של מחסור באמצעים להצלת חיים ובכוח אדם מיומן”, נכתב במסמך. “אם וכאשר – ובתפילה ובתקווה שזה לא יתרחש – תגיע מדינת ישראל לאי-ספיקה של מערכת הבריאות, עם מחסור באמצעים להצלת חיים ובכוח אדם מיומן, למרות כל המאמצים הסבירים להרחיב משאבים או להשיג משאבים נוספים, ולאחר שמשרד הבריאות יכריז על מעבר למצב חירום בתנאי מחסור, יחולו הנחיות התיעדוף המפורטות בנייר עמדה זה”.
לפי התיעדוף, מתוך מדרג של ארבע קבוצות, נכים נמצאים במקום השלישי בסדר העדיפות לטיפול מציל חיים, רק מעל חולים הנוטים למות, הנמצאים במקום הרביעי. וכך מוגדרת קבוצה שלוש במסמך הוועדה: “בעדיפות שלישית נמצא מי שמרותק למיטה/כיסא עם צורך בעזרה רבה, וגם/או מקבל ניקוד מחלה קשה, וגם/או סובל מכשל של 4 מערכות או יותר, וגם/או שרידות צפויה גרועה (פחות מ-50%).
בעקבות פרסום ההנחיות שלח נציב שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, אברמי טורם, מכתב לשר ולמנכ”ל משרד הבריאות ולחברי הוועדה, וקרא לתיקון מיידי של ההמלצות. “קראתי מספר פעמים את הדוח הכולל גם קריטריונים מעולם המוגבלות כחלק מהקריטריונים לתיעדוף חולי קורונה בטיפול חירום רפואי, והרגשתי שחזרתי שנים לאחור”, כתב הנציב. “זהו מסמך שנגוע בכל ההמלצות שלו בהפליה קשה כלפי אנשים עם מוגבלות, מסמך מבייש המחזיר את ישראל שנות אור אחורה בכל הנוגע לשוויונם של אנשים עם מוגבלות. מדובר בהפליה המנוגדת לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ולאמנת האו”ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות”.
בעקבות הביקורת הציבורית ערכה הוועדה כמה שינויים בנייר העמדה, אך נושא אחד מהותי ביותר טרם תוקן, והוא השימוש ברמת תפקוד כקריטריון המשפיע על תיעדוף החולה. כשמדובר ברמת תפקוד, אוכלוסיות שלמות של אנשים עם מוגבלות, שמטבע הדברים תפקודן אינו משתווה לאוכלוסייה הכללית, עשויות לשלם את המחיר הכבד ביותר. מחיר החיים.
