הסיפור המרגש של נאור פירון בן ה-16, סחף בסוף השבוע האחרון את הרשת. נאור, נער עם גפיים קצרות, הגשים את חלומו לצלול באילת, ובסיום הצלילה קיבל את התואר היוקרתי כוכב אחד שמתיר צלילה עד לעומק של 20 מטרים. ״תמיד רציתי לצלול, אבל לא ידעתי שזה אפשרי בכלל״, סיפר בשיחה עם ״שווים״.
התהודה הגדולה שקיבל הסיפור הפתיעה אותו מאוד. ״אני כמו כל אחד, אדם פשוט. לא חייזר ולא דינוזאור״, הסביר. ״אני לא מייחס חשיבות למגבלות שלי ולמען האמת זה גם לא משפיע עליי. הפיזיות לא מאפיינת אותי, אלא רק האופי. בסוף הכל בראש. תדמיינו שיש חייזרים בעולם אחר ששונים מאיתנו, והם מסתכלים עלינו בצורה מוזרה ונראים שונה, אותו דבר אני. אין מבחינתי חשיבות למראה של האחר וזה לא משפיע עלי בשום צורה״.
אביו, שי פירון, חשף את החוויה המרגשת בפוסט שפרסם בפייסבוק, ובו נכתב: ”אני כבר יומיים בוכה מאושר. נאור סיפר לי שחבריו נוסעים לאילת לצלול ושהוא גם רוצה להצטרף. הסתכלתי עליו חשבתי שהילד השתגע. אין לו זרועות. הרגליים לא מתפקדות. מה לו ולקורס צלילה, אבל הוא לא ויתר. חבריו פנו אלינו וביקשו מאיתנו שנעשה את הכל שנאור יצטרף אליהם, זה בהחלט ריגש אותי, הם יכלו לצאת לבד ובכל זאת התעקשו עליו. אני כל פעם נפעם, לומד שאין דבר העומד בפני החלום. לומד שנכות היא לא פעם עניין של תודעה”.
״אבא שלי מהווה השראה גדולה עבורי״
סיפורם של נאור הסעיר לפני 16 שנים את המדינה. כתינוק עם גפיים עליונות קצרות הוא ננטש בבית החולים, שם פגשה אותו משפחת פירון כשהיה בן שלושה שבועות. הם החליטו לאמץ אותו למשפחתם ביישוב אורנית. ״שואלים אותי תמיד איך זה לגדול במשפחת פירון״, הוא אומר בצניעות, ״אין הבדל. אנחנו משפחה רגילה כמו כולם״.
השאיפות שלו רבות, וביניהן גם משחק בטלוויזיה ובתיאטרון. נאור לומד במגמת תיאטרון בתיכון אורט אורנית ומשחק בסטודיו של השחקן גל אמיתי בת״א. ״אני רוצה לשחק בטלוויזיה. לא מעוניין שיחשבו שאני שונה או שיתנו לי העדפה מתקנת, כולם שווים וכולם יכולים. אין דבר כזה להפריד בין אנשים עם מוגבלות ואנשים ללא מוגבלות”.
בעוד שנתיים נאור יגיע לגיל גיוס והיעדים שסימן לעצמו הם תיאטרון צה״ל או גלי צה״ל. לדבריו, העבודה הקשה בסטודיו וההופעה בהצגות קטנות תחת עמותת ״שמחה לילד״, היא התחלה במסע להגשים את עצמו. ״אבא שלי, שי, מהווה השראה גדולה עבורי. אם יש לו מטרה הוא משיג אותה ולא משנה במה מדובר ומה אומרים על זה אחרים. אני רוצה להיות כמוהו”.
נאור לומד בכיתה רגילה ולא בחינוך המיוחד. הוא מגיע בכל בוקר בהסעה ומתנייד באופן עצמאי לשיעורי המשחק בת”א. את תקופת הסגר של הקורונה הוא בילה כמו חבריו במשחקי קונסולה, ובשיחות ווטסאפ עם החברים. בתור בן לשר חינוך לשעבר הוא חושב שלמידה מרחוק לא מחליפה את בית הספר. ״אני חושב שאין כמו להיות בכיתה בבית הספר עם החברים. זה הרבה יותר טוב מלשבת בבית מול הקירות ומסכי הטלוויזיה”.
