איזה כיף, אני כבר לא נכה

במשך 28 שנים חי אהוד קינן בשלום עם העובדה שהוא נכה, עד שחבר הכנסת יעקב אשר החליט להיעלב בשבילו

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

אתמול בערב קיבלתי, באופן אגבי ביותר, את הבשורות הכי טובות שיכולתי לחלום עליהן: אני כבר לא נכה. כבר שמחתי ורציתי לפצוח במחול, אבל אז נשענתי אחורה על הכסא כדי להזיז אותו אחורה ולקום, והבנתי שהעקמת בגב לא הלכה לאף מקום. הבטתי למטה, ולא, לא צמחה לי בחזרה הרגל שנקטעה לפני 28 שנים.

אז מה השתנה? רק השם. במקום ״נכה״, בקרוב אהפוך להיות ״אדם עם מוגבלות״. התודות הן לחבר הכנסת יעקב אשר, שהגיש הצעת חוק, ובה ביקש להחליף את המילה נכה למונח ״אדם עם מוגבלות״ בחוק הביטוח הלאומי. אמש (א׳) ההצעה אושרה בוועדת שרים לענייני חקיקה, והיא בדרכה, אולי, מתישהו, להפוך גם לחוק ולא רק לכותרת בעיתון.


אני נכה. יש לי תעודת נכה, יש לי תג נכה לרכב. אפילו בדקתי במילון ולהיות בלי רגל די עונה על ההגדרה של נכה. אבל לפי ח״כ אשר: ״השימוש במונח נכה נחשב בשפת היום-יום לפוגעני״. לא יודע. אולי זה באמת ככה עבור אנשים אחרים. אצלי זה אחרת. כשהייתי בחטיבת הביניים המילה הכי מעליבה ששמעתי הייתה ״צולע״. ולא בגלל שהיא לא הייתה נכונה, אלא דווקא משום שצלעתי במהלך הטיול השנתי, ומישהו החליט להעיר על זה ולהפוך את זה לעניין. אגב, חברים סביבי קראו אחד לשני ״מוגבל״, כקללה, אבל לי לא קראו ככה.

אהוד קינן - צילום: John Offenbach
אהוד קינן – צילום: John Offenbach

חשוב לומר: אני לא חושב שהפעילות הפרלמנטרית של ח״כ אשר ככללה מיותרת. כשחיפשתי את הצעת החוק המטופשת הזו באתר הכנסת, גיליתי שאשר חתום גם על הצעה הרבה יותר פרקטית שמגדילה זכאות לשירותים מיוחדים לילדים נכים. זו הצעה נהדרת וחשובה, אם כי מופיעה בה המילה ״נכה״, למרות שהיא הוגשה חודשיים אחרי ההצעה שאומרת שזו מילה פוגענית.

אבל הנה העניין. שפה היא דבר דינמי, משתנה, חמקמק ותלוי מקום וזמן. כנכה, למדתי לעשות ריקליימינג לנכות שלי – לאמץ את הביטויים הפוגעניים ולהפוך את המשמעות שלהם. הצלחתי לצחוק על הנכות, על המוגבלות שלי ואפילו על הצליעה שלי (אפילו עשיתי סטנדאפ קצר בשם ״בדיחה צולעת״.

אני מניח שיש נכים או אנשים עם מוגבלות שזה פחות נוח להם, וכל מילה כזו כואבת יותר מהפציעה הפיזית. אבל זה יכול להיות נכון גם למילה מוגבל. חקיקה היא לא מה שתתקן את זה. התיקון הוא נרחב יותר, ומורכב יותר, וצריך לקבל את זה שיש אנשים שונים ולנרמל את זה – בזכויות חוקיות, בתרבות, בשיח החברתי, בחינוך בבתי ספר ועוד. חלקנו עם פרוטזות, חלקנו לא רואים, חלקנו מסתדרים אחרת בסיטואציות חברתיות, ואפשר לתת לזה שם – נכה, עיוור, אוטיסט.

המשכתי לעיין בהצעת החוק, כדי לדווא שלא פספסתי משהו. ההצעה מטפלת גם בנכי עבודה ומבקשת לקרוא להם נפגעי עבודה. ״ילד נכה״ – שתי מילים שמתארות באופן מדויק ופשוט את מה שהייתי עד גיל 18 – הופך ל״ילד שהוא אדם עם מוגבלות״, כי חשוב לציין שהוא אדם, אני מניח, ולא כריש, מה שיכול להביא לבלבול עצום בביטוח הלאומי.

אבל אז הגעתי לתיקון החשוב ביותר בחוק, שבאמת מעיד על ח״כ שעובד קשה בפרלמנט הישראלי בשביל לפתור את הנורמות החברתיות הפוגעניות והמיושנות. המונח ״עקרת בית נכה״ (שהיא ״אישה נשואה שכתוצאה מליקוי אין לה כושר לבצע פעולות שמקובל לבצע במשק בית רגיל״) גם הוחלף. כעת מופיע ״אישה או גבר עם מוגבלות, שאין להם כושר לבצע פעולות במשק הבית״. סתם, זה פשוט הפך ל״עקרת בית עם מוגבלות״. כי רק נשים נשואות אמורות לטפל במשק הבית, כל הגברים כנראה עדיין נכים.

שיתוף הכתבה:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

בואו להיות חלק מקהילה של אנשים כמוכם

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של "שווים"

קראו עוד בשווים

אהוד קינן

אהוד קינן

עיתונאי אינטרנט מאז 2006. קטוע רגל מגיל 9. מתגורר בתל אביב, בזוגיות, ואב לילדה

גלילה לראש העמוד

בואו להיות חלק מהקהילה שלנו

קבלו ישירות למייל שלכם את הסיפורים הכי חמים של ״שווים״