מאת יובל וגנר
לאחרונה צוין בעולם שבוע המודעות לשפת הסימנים. לא כולם יודעים, אבל שפת הסימנים שונה משפה לשפה ובעיקר מתרבות לתרבות. כך למשל, סינים יסמנו את המילה “לאכול” על ידי סימון מקלות סיניים, וערבים יסמנו זאת בצורת ניגוב בסיבוב של צלחת אוכל.
בישראל יש כ-8,000 חירשים ועוד מאות אלפי כבדי שמיעה, הנעזרים בשפת הסימנים באופן יומיומי ושוטף, וזו צורת התקשורת המועדפת עליהם. עם זאת, מדינת ישראל, באמצעות משרד הרווחה, מסייעת במימון תרגום לשפת הסימנים למי שנזקק לכך בהיקף של 45 שעות בשנה בלבד. ברור לכל כי מדובר בתמיכה מדגמית ובלתי הגיונית.
למתקשרים בשפה זו אין בעיית תקשורת בינם לבין עצמם. הבעיה העיקרית היא בתקשורת עם אנשים שאינם דוברי שפת הסימנים. לדוגמה, פקיד הבנק או הדואר, המוכר בחנות או בסופר, המוקדן בקופת החולים, המורה בבית הספר ועוד ועוד.
גם שידורי הטלוויזיה, שנגישותם השתפרה בשנים האחרונות, בעיקר באמצעות כתוביות, רחוקים מלתת כיסוי סביר ושוויוני לקבוצת האנשים שנסמכים על שפת הסימנים. מדובר במוגבלות תקשורתית מהותית, שכרגע מדינת ישראל לא מספקת מענה שאפילו קרוב להיות מספק.
בתקופה האחרונה, במהלך משבר הקורונה, נושא הנגישות לכבדי שמיעה וחירשים התגלה כתחום בעייתי במיוחד. יש לכך כמה סיבות. הראשונה, עקב הסגר אנשים עם מוגבלות, כמו כולם, נדרשים לצרוך שירותים מרחוק, קרי מהבית. האמצעים המאפשרים זאת – טלפון ושיחות וידיאו – אינם מאפשרים שימוש בשפת הסימנים.
השנייה נוגעת לקבלת שירותי בריאות. מאחר שכולם נדרשים לעטות מסיכות המסתירות את הפנים, כבדי שמיעה וחירשים, שלעתים מצליחים לקרוא שפתיים כחלופה לשפת הסימנים, לא יכולים לעשות זאת. משרד הבריאות חייב לייצר פתרון כיצד להביא מתרגם לשפת הסימנים כאשר יש צורך בכך בעת קבלת שירות רפואי במצב חירום, כמו עכשיו. כמובן שנושא המסיכות הלא שקופות בעייתי מאוד מול כל סוג של שירות פרונטלי, לא רק בתחום הבריאות.
הסיבה השלישית היא תחום החינוך. שפת הסימנים נותרת בחוץ גם בשיעורים פרונטליים בכיתות וגם בשיעורים מרחוק דרך מערכות למידה מרחוק, כגון זום.
הסיבה הרביעית מעצבנת במיוחד. מסיבות העיתונאים המיוחדות שמיועדות לתקופת משבר הקורונה לא נגישות לאזרחים עם מוגבלות. כמעט מדי ערב משודרת בטלוויזיה מסיבת עיתונאים המועברת על ידי הפרוייקטור הלאומי, שר הבריאות, מנכ”ל המשרד וכמובן ראש הממשלה. מטרת אירועים אלה היא להעביר מידע והנחיות לכלל הציבור, אבל לצערנו ציבור האנשים עם מוגבלות מופלה לרעה.
מדינת ישראל אוהבת להשוות את עצמה למדינות אחרות. אז בואו נשווה. ישנם מנהיגים רבים בעולם שמקפידים שלצידם יהיה מתרגם לשפת הסימנים בגודל אמיתי, ולא בבועה קטנה בזווית המסך. בסך הכל מדובר בנוהל פשוט שעלותו זניחה, ובזכותו אוכלוסייה רחבה זוכה להתעדכן במידע חיוני ביותר עבורה בשעת חירום.
****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת,
פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
עמותת נגישות ישראל, המובילה את נושא הנגישות בארץ, פנתה למשרדי הממשלה הרלוונטיים ולוועדות השונות בכנסת במטרה לקדם פתרון נגיש ומלא. מדינת ישראל, הידועה כסטארט-אפ ניישן עם יכולות טכנולוגיות מהמתקדמות בעולם, חייבת להציב לעצמה מטרה ולמצוא פתרון מלא בכל תחומי החיים ובזמן אמיתי לכתוביות ולשפת הסימנים. רק פתרון טכנולוגי יאפשר מענה 365 יום בשנה, 24 שעות ביממה, להנגשה אישית וציבורית, כולל באינטרנט, בטלוויזיה וברדיו.
כבר היום ישנן מדינות בהן כבדי שמיעה וחירשים זוכים לשירות המרת מידע קולי למידע כתוב או לשפת הסימנים בכל עת. זה נעשה על ידי אפליקציה המקשרת בין האדם עם המוגבלות למתרגם לשפת הסימנים או למתמלל, שמסייעים בכל פנייה.
יזמויות טכנולוגיות רבות נמצאות בשלבי מחקר ופיתוח של אוטומציה מוחלטת של המרת דיבור לכתוביות ולשפת הסימנים. כרגע הן ממוקדות בעיקר בשפה האנגלית ובשפות נפוצות אחרות, ולצערנו עברית נמצאת בתחתית סדר העדיפויות. גם כאן היה מומלץ שמדינת ישראל, במסגרת פעילותה להנגשת שירותי ממשל, תחתור לפתרון טכנולוגי איכותי גם בעברית וגם בערבית.
הכותב הוא מייסד ויו”ר עמותת נגישות ישראל
