מי שיכנס למרכז התעסוקה ע”ש ברסין של עמותת אלווין ישראל בחיפה, יראה פינת הנצחה חדשה שהוקמה לזכרו של רן טובל ז”ל, באופן ספונטני על ידי העובדים והחניכים. טובל, מדריך אהוב במרכז, נפטר בשבוע שעבר ממחלת הסרטן בגיל 35.
חודש לפני פטירתו, בעודו נאבק במחלה, ביקש טובל מהנהלת המרכז להשאיר לו אפשרות לחזור למשרתו כשיחלים. הוא אף הציע נישואים לחברתו ניקול, באמונה שימשיך לחיות.
מספר ימים לפני מותו, טובל כתב לאנשי המרכז בפעם האחרונה בוואטסאפ, “אני בסדר, עובר את זה יום יום. קיבלתי חדשות רעות, לצערי, שהמחלה התפשטה לכבד, ויש לי גושים ממאירים. זה קצת הוריד לי מצב רוח בהתחלה, אבל עכשיו אני מרים את עצמי, שומר על אופטימיות תמיד יודע שיש לי דרך להחלמה, לא מוותר”.
“רן נתן את כל כולו למרכז ולחניכיו האהובים”, סיפרה לאתר “שווים”, יפעת פינטו-כהנא, רכזת פרויקטים ומכון ההדרכה אלווין חיפה והצפון. “הקשר האישי שלו עם הבוגרים היה משהו יוצא דופן, קשר של אהבה בעיניים. הוא תמיד דיבר עם חניכיו בגובה העיניים והיה אפשר לסמוך עליו בכל. הוא לקח על עצמו אחריות רבה וליווה את החניכים שלו הבוגרים במצב הכי מורכב שלנו. הוא היה אדם מאוד אופטימי, תמיד חייך, היה חיובי ולקח הכל ברוח טובה”.
טובל היה מדריך של העמותה, שמספקת שירותים, כלים ותמיכה ליותר מ-5,200 אנשים עם מוגבלויות שונות, כדי לשפר את עצמאותם ותפקודם בתוך הקהילה. העמותה מסייעת למבוגרים להשתלב בעולם העבודה ולגור באופן עצמאי ככל הניתן, ולילדים ונוער להשתלב במערכת החינוך הללי.
“זו אבדה קשה לנו ולבוגרים”, המשיכה כהנא. “מ-7 וחצי בבוקר ועד 3 וחצי אחר הצהריים הוא היה איתם בכל יום, הם ראו אותו יותר מאשר את המשפחה שלהם. הוא ליווה אותם בתחום התעסוקה והקשיב להם. וגם נסע עימם פעמיים בשבוע לאוניברסיטת חיפה כחלק מפרויקט משותף שלנו “חשיפה לאקדמיה” ,שבמסגרתו השתלבו אנשים עם אוטיזם ומוגבלות שכלית ממרכז התעסוקה בפעילות עיונית ומעשית במעבדה לארכאוזואולוגיה באוניברסיטת חיפה”.
טובל הצטרף לעמותת אלווין לפני 3 שנים. לפני כן הוא טיפל באופן פרטני במשך ימים ולילות, באדם עם מוגבלות שסובל משיתוק מוחין. “כל הזמן מה שהיה לנגד עיניו הוא לעזור לאחר”, סיפר חברו הקרוב אור שחר, עובד סוציאלי, מנהל מרכזי היום בחיפה והצפון של אלווין ישראל. “רן היה בחור מדהים, הכרנו אי שם בתקופת לימודינו באוניברסיטת חיפה וזו הייתה חברות קרובה מאוד של 15 שנים שנעלמה ביום אחד. אף אחד לא תיאר לעצמו שבתוך 7 חודשים הוא ימות, מאוד הופתעתי עצם הבשורה שסיפר. הוא נסע למקסיקו כחלק מטיול שתכנן ושם החל להרגיש לא טוב בבטנו. בארץ הוא כבר קיבל את הבשורה: הוא חולה בסרטן המעי הגס. הכל קרה מהר כל כך. הוא עוד הספיק להציע לחברתו נישואים לפני שלושה שבועות, הוא האמין שהוא ייצא מזה”.
“החניכים והבוגרים במרכז היו מאוד עצובים, הם ציירו ציורים למשפחה ורצו לחבקם ולהגיע לשבעה, אך לא יכולנו לאפשר זאת לצערנו”, הדגישה כהנא. “הם החליטו ביוזמתם להקים פינת הנצחה לזכרו. החניכים עוברים ליד הפינה בכל יום, מסתכלים ופורקים את הגעגוע אליו. אנחנו מבטיחים שנעשה לזכרו פינת הנצחה מכובדת ביותר, אבל בינתיים המעשה הזה היה חשוב לבוגרים. העברנו את כל המסרים מהחניכים למשפחה שהתרגשה מאוד”.
קרן סטרול, המנהלת בחיפה את מרכז אלווין ישראל אמרה על טובל: “לא נתקלים באדם כמו רן בכל יום. טוב הלב, האופטימיות והעזרה לזולת הייתה חלק ממנו, יחד עם היכולת להתחבר לכל אדם, בלי אגו. בזכות האופטימיות שלו, הוא נאחז בחיים. הוא רצה להמשיך לחיות. לחזור למקום העבודה, לא ציפיתי חשבתי שאיכשהו הכל יהיה בסדר ויסתדר. היה לי מאוד קשה לקבל את הבשורה שהוא עומד למות, במשך שבוע וחצי לא תפקדתי”.
במרכז סיפרו כי הוא הגיע להיפרד מהם לפני שלושה שבועות, כאילו ידע שזו תהיה הפעם האחרונה שהם יראו אותו, ולמרות ששמר על אופטימיות והאמין שיחלים. חבריו כמעט לא זיהו אותו בגלל שהשיל 40 קילוגרמים ממשקלו. הם מעידים כי ההגעה שלו, למרות כל הקשיים, מראה כמה הוא אהב את המקום ואת האנשים.
