בלא מעט מקרים, ככה לפחות התרשמתי לאורך השנים, היצירה של אנשים עם מוגבלות באה לכפר על מכשלות הגוף והנפש. כך גם אצל המשורר והסופר נועם שדות. שדות מתמודד עם מחלה שמייצרת בלבול בין דמיון למציאות. באיזשהו אופן שיריו הם דרכו לשים חיץ בין שני העולמות. אלה שירים תמימים המעלים אינספור שאלות על מהו כוכב ומהי אבן, ומהו העולם הזה, כי הכוכבים רימו אותו.
נועם, ספר מעט על עצמך
אני נועם מאיר שדות, בן 41, גרוש ללא ילדים, גר בחיפה מזה 17 שנה. אני בעל תואר ראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב בהצטיינות יתרה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני בספרות עברית עם תעודה בכתיבה יוצרת מאוניברסיטת חיפה. עד היום פירסמתי ארבעה ספרים, שלושה מהם שירה ואחד פרוזה מעורבת בשירה (“סיפורי מלחמה”/ הוצאת “ספרי עיתון 77”). שלושת ספרי השירה שלי הם “פוסט טראומה”/ הוצאת “תמוז”, “נשיקת הטל”/ הוצאת “פיוטית” ו”אחרי מגדל בבל” / הוצאת “ספרי עיתון 77”.
בעברי עברתי שיקום ארוך במערכת בריאות הנפש, ועבדתי בהרבה מסגרות עבודה, ביניהן טכנאי מחשבים, עורך תוכן, משגיח בבחינות בגרות ומורה פרטי למתמטיקה.
מהי מוגבלותך ואיך היא באה לידי ביטוי?
אני סובל משלוש נכויות עיקריות. נכות פיזית המתבטאת במחלת בכצ’ט, שהיא מחלה אוטואימונית של כלי הדם הקטנים, שפרצה אצלי בגיל 30. יש לי גם נכות נוירולוגית מגיל 11, המתבטאת באפילפסיה, ולשמחתי היא די מאוזנת. בנוסף, אני מתמודד עם נכות פסיכיאטרית בשם Organic Delusional Syndrome, שפרצה בגיל 21, שבעיקר מתבטאת בדמיון עשיר שלפעמים שולט על המציאות. גם היא די מאוזנת. הנכות הנוירולוגית והפסיכיאטרית נגרמה ככל הנראה מחבלת ראש, ואילו הנכות הפיזית מקורה בתורשה גנטית.
באיזה תחום אתה יוצר?
אני יוצר בשירה ובפרוזה קצרה. פירסמתי יצירות רבות בעיתונים הספרותיים כגון “עיתון 77”, “מאזניים”, “פסיפס”, “שבו” ועוד רבים וטובים, וכן במוספי הספרות של העיתונים היומיים “מעריב”, “ידיעות אחרונות” ו”הארץ”. לאחרונה מפרסם בעיקר בפייסבוק. בנוסף, מצייר ומצלם, שני תחביבים שעדיין לא הגיעו לכדי תערוכה. אבל השתלמתי בתחום.
למה הגעת דווקא לסוג היצירה הזה?
בעיקר בזכות המשורר והסופר עמיקם יסעור. השתלמתי אצלו בכתיבה יוצרת, והוא כיוון אותי לסוג זה של יצירה. במשך שנתיים ישבתי בספריית פבזנר, יסעור אז היה ביבליוגרף ראשי, והתחלתי לכתוב, והוא כיוון אותי.
האמנות שלך מתקשרת עם המוגבלות?
חלק מיצירותיי מספרות על חייו של חולה הנפש בהתמודדותו מול מערכת פסיכיאטרית קשה וכובשת, שהרבה פעמים חושבת בעצמה מה טוב לאדם המתמודד בלי לענות לצרכיו. הרבה מיצירותיי מעמידות במרכז את החלש, הנכה, בהתמודדות מול גורמי השלטון ואנשי בריאות הנפש בפרט”.
אילולא המוגבלות גם היית יוצר?
בלי המחלות כנראה הייתי ממשיך בקריירה אקדמית בתחום המתמטיקה, אהבתי הראשונה. חלומי מילדות היה להיות פרופסור למתמטיקה. הגעתי להישגים רבים בתחום בתור ילד, בהם קבלת “ציון לשבח” באולימפיאדה למתמטיקה. המוגבלות קטעה את חלומי והפנתה אותי לתחום האמנות. בהתחלה למדתי אמנות, יצירה ומוזיקה באופן לא שלם, ואז פניתי לתחום הספרות במגמת כתיבה יוצרת, שהושלמה לתואר שני רגיל.
האם לא כל יוצר הוא גם קצת נכה?
לדעתי, יש יוצרים שאינם נכים ויש יוצרים שהם נכים. אין קשר בין יצירה לנכות. היצירה נבחנת לפי עצמה, ולא לפי אם מי שצייר או כתב אותה נכה או לא.
