בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע הורה לאגף השיקום במשרד הביטחון לפעול בדחיפות להרחקת שני מטפלים מטעם אגף השיקום, בעקבות דיווחים חוזרים לפיהם השניים, במשך תקופה ארוכה, מנצלים ועושקים את רונן (שם בדוי), נכה צה”ל בן 68 מבאר שבע. על פי הדיווחים שהתקבלו בבית המשפט, השניים עושים בחשבון הבנק שלו כבשלהם, רוכשים על חשבונו ציוד רפואי לשימושים משפחתיים, ואף העבירו אותו לגור במרתף של אחד מהם, בעוד בנות משפחתם מתגוררות בביתו של רונן.
בדיון שהתקיים בשבוע שעבר אצל נשיא בתי משפט השלום בבאר שבע, השופט אלון גביזון, ביקר השופט בחריפות את התנהלות אגף השיקום ונציגי הרווחה העירוניים בפרשה זו, לאחר שהמקרה כבר דווח בעבר לרשויות ולאגף השיקום ואף הגיע לבית המשפט, אך הוראותיו של השופט לפקח מקרוב על הטיפול ברונן לא יושמו. במקביל, השופט גביזון מינה עורכת דין מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים כאפוטרופסית לדין של רונן, שכעת מייצגת אותו ודואגת למיצוי זכויותיו, הורה לבטל לאלתר את ייפוי הכוח שהמטופל הראשי החתים את רונן עליו, ואף הורה לפנות מדירותיו של רונן את בני משפחתם של המטפלים, לאחר שדווח כי הם מתגוררים בהן.
רונן, גרוש ואב לבן, נפצע אנושות במלחמת יום כיפור והוגדר נכה בשיעור 100%+, עם פגיעת ראש. בשנת 2004, החל להיות מלווה על-ידי המטפל העיקרי, שצירף אליו בתוך זמן קצר את גיסו. רונן מתקיים מקצבה חודשית מטעם משרד הביטחון וסל שירותים שמיועד להיטיב עם מצבו: טיפולים, תרופות, נופשים וכו’, ומשרד הביטחון גם מממן את שכרם של המטפלים בו בסך של עשרות אלפי שקלים בחודש. כתוצאה מנכותו רונן סובל מקשיים בדיבור, קושי בריכוז, בקריאה ובכתיבה, מתקשה לתקשר עם סביבתו, ומאז 2017 הוא תלוי לחלוטין במטפליו, אך מתקשר באמצעות משפטים קצרים ומבין את הנעשה.
האחים דיווחו כבר לפני עשור
מהמידע שהגיע לסיוע המשפטי עולה כי כבר בשנת 2012 פנו אחיו של רונן לבית המשפט על מנת שיוכלו לפקח על הטיפול בו, מאחר שלטענתם המטפלים לא פעלו כנדרש, ואף ניצלו את התלות של רונן בהם והרחיקו אותו מאחיו. בית המשפט הורה בהחלטתו דאז לאגף השיקום במשרד הביטחון לפקח על המטפלים, ועל רקע התלות שתוארה והחשש הכבד שיצרה, הורה גם על איסור דיספוזיציה (העברת זכות שימוש בנכס) על נכסיו של רונן, בהם שתי דירות שבבעלותו.
למרות ההנחיות המפורשות של בית המשפט בהחלטתו מלפני כמעט עשור, מדיווחים שהתקבלו בבית המשפט בתקופה האחרונה התברר כי לא התקיים פיקוח מצד אגף השיקום במשרד הביטחון על המטפלים, ורק לאחר שבשלב מסוים נתגלע סכסוך ביניהם, ולאחר שאחד מהם עזב (ובמקומו צירף המלווה העיקרי את גיסו כמטפל שני), בחודש יוני 2020 העביר המטפל שעזב מכתב מפורט לאגף השיקום במשרד הביטחון, ממנו עלה חשד ממשי שרונן מנוצל ואף נעשק על ידי מלוויו מטעם משרד הביטחון, ובין היתר נטענו בו הדברים הבאים:
המטפל העיקרי, וכיום המטפל הנוסף עימו, מנצלים את רונן כלכלית, נהנים בעצמם מכל ההטבות המגיעות לרונן מטעם משרד הביטחון; המטפל העיקרי מזמין תרופות וציוד עבור רונן, אבל בפועל הציוד והתרופות משמשים את משפחתו של המלווה ואת הגן הפרטי שאשתו של המטפל מנהלת, בעוד רונן אינו מקבל את הטיפולים וההטבות להן הוא זכאי; רונן מתגורר למעלה מעשור בבית של אחד המטפלים שלו ומשלם לו על כך 10,000 שקל לחודש. על פי התרשמות עורכת הדין, רונן מתגורר בחדר קטן מאוד בקומת המרתף, המשמש כממ”ד; לרונן שתי דירות בבעלותו: מהמידע שהתקבל בבית המשפט, בבית אחד ששייך לו מתגוררות בנותיו של המטפל, והן לא משלמות על כך שכר דירה. בנוסף, דווח כי בבית השני מתגורר קרוב משפחה של המטפל העיקרי. המטפלים טענו כי הבית השני עומד ריק, וביהמ”ש ביקש לבחון את הסתירה בעניין זה; המטפל החתים את רונן על ייפוי כוח כללי לטובתו, והוא למעשה מנהל את חשבונותיו של רונן ומוציא כספים כאוות נפשו, וכשנשאל על נסיבות הוצאת הכספים על ידי השופט, לא ידע להגיד מה מטרתם. כך, למשל, העיד רונן שבחודש שעבר נמשכו מחשבונו 5,000 שקל, ולא ידע להסביר לשם מה. המטפל החתים את רונן על צוואה לפיה הוא מוריש את כל רכושו למטפל; המטפל הרחיק את כל משפחתו של רונן ממנו ומונע מהם להיפגש איתו – לרונן ארבעה אחים ובן.
לטענת המלווה שהעביר את המידע לאגף השיקום, טענות אלה נבדקו על ידי האגף ונמצאו נכונות, והדבר אף היה ידוע מזה זמן גם לרשויות הרווחה בבאר שבע, וכמו כן נטען כי המצב היה ידוע למשרד הביטחון בעקבות הדיון המשפטי הקודם – אולם עד לדיון שהתקיים ביום חמישי האחרון לא נעשה דבר בעניין, במשך שנים. יש לציין כי בשלב מסוים אכן היו גורמים באגף השיקום שסברו שרונן נתון לניצול כלכלי ורגשי מתמשך, ופנו לגורמי הרווחה לצורך בחינת מינוי אפוטרופוס, אולם המטפלים, על פי הנטען, מנעו ממנו להגיע לבדיקה ולקדם את הנושא, ושוב לא נעשה דבר בעניין.
“נמצא במצוקה גדולה, מבוהל ומפוחד”
בעקבות פנייה שבוצעה לאחרונה לבית המשפט מצד אנשי אגף השיקום במשרד הביטחון, הורה בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע למנות את עו”ד קלריס דביר מטעם הסיוע המשפטי במשרד המשפטים לייצג את רונן ולברר את הנטען. עו”ד דביר נפגשה עם רונן בחדרו בבית המטפל, ודיווחה לביהמ”ש כי היא חשה שרונן נמצא במצוקה גדולה, הוא מבוהל ומפוחד, ועולה חשש כבד מאד כי הוא נתון לעושק ולניצול כבד מצידם.
לדבריה, רונן חשב שהדירות בבעלותו ריקות ואף אחד לא מתגורר בהן, הוא לא ידע את מספר חשבון הבנק שלו, השיב בשלילה אם יש לו שותפים או מיופי כוח בחשבון, ולא זכר מתי ראה רופא בפעם האחרונה. עוה”ד דביר הציעה לרונן לבוא ולפגוש אותה במשרדה למחרת בבוקר, והוא הסכים, אולם הפגישה לבסוף לא התקיימה, לאחר שהמטפל טען בפני עו”ד דביר כי רונן אינו מעוניין לפגוש אותה. מיד לאחר מכן הגישה עו”ד דביר דו”ח מפורט לבית המשפט, וביקשה לקיים דיון בהול יחד עם כל הגורמים המעורבים והאחראים במשרד הביטחון ולזמן אף את בני משפחתו שנאלצו להיות בנתק ממנו.
בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בפני נשיא בתי משפט השלום בבאר שבע, כבוד השופט אלון גביזון, מתח השופט ביקורת חריפה על התנהלות אגף השיקום של משרד הביטחון והתנהלות גורמי הרווחה העירוניים בכל הקשור לפיקוח על הטיפול ברונן, ואף ציין כי עוד בשנת 2014, בעקבות דיון בהליך שהגיע לשולחנו כבר אז, התייחס לתפקודו של אגף השיקום בשמירה על נכי צה”ל והמליץ על הקמת צוות חשיבה לשיפור ויעילות הפיקוח על המלווים מטעם אגף השיקום, ואף ביקש להעביר את ההחלטה לשר הביטחון, למנכ”ל משרד הביטחון ולראש אגף השיקום במשרד דאז. למרות הנחייתו, מתברר כעת כי לא נעשתה עבודת מטה בעניין זה, ואף לא בוצע פיקוח על התנהלותם של המטפלים של רונן, על אף התרעותיו של בית המשפט והמידע שהיה קיים באגף השיקום בעניין. בדיון נשאל רונן על ידי השופט אם הוא פוגש אנשים נוספים, ורונן השיב שלא – רק את מטפליו, והם טענו מצידם כי רונן יכול לתקשר “רק איתם”, עניין שהופרך מן היסוד במהלך הדיון.
“להחליף את המטפלים ולהשיב אותו מיד לביתו”
בתום הדיון הורה השופט גביזון על מספר מהלכים דחופים בעקבות המידע שנחשף, ובהם: על אגף השיקום לבחון חלופות להחלפת מטפליו באופן מיידי, תוך בחינת רצונו וטובתו, ולעדכן את ביהמ”ש על כך בתוך 7 ימים; למנות מיידית אפוטרופוס זמני על רכושו של רונן למשך שישה חודשים, ועל ליווי אישי וצמוד שלו מעתה והלאה של אגף השיקום; להשיב את רונן לביתו בהקדם האפשרי ולבטל את ייפוי הכוח שנחתם על ידי רונן לטובת המלווה שלו מטעם משרד הביטחון; לבחון את ההתנהלות ברכושו ובחשבונותיו בשלוש השנים האחרונות, לרבות תדפיסי חשבון בנק ובדיקתם אצל רואה חשבון; על האפוטרופוס לבחון הגשת תביעות אזרחיות כנגד המטפלים ובני משפחתם לצורך פינויים מדירותיו של רונן; האפוטרופוס יחדש את הקשר בין רונן לבין אחיו; בדיון אמר רונן לעו”ד דביר כי לא הוא ניתק את הקשר, אלא הוא חשב שניתקו קשרים עימו; אגף השיקום ימנה “קייס מנג’ר” לצורך מעקב ותכלול הטיפולים הרפואיים והשיקומיים להם הוא נדרש; השופט הורה ליועצים המשפטיים של משרד הביטחון ואגף השיקום ליידע אותו האם בכוונתם להכליל בחוזי העבודה של המטפלים כללי התנהגות וסעיפים חוזיים שיהא בהם כדי להגן על נכי צה”ל מפני ניצול והשתלטות על רכושם.
ד”ר עו”ד מיטל סגל-רייך, מנהלת תחום זיקנה וכשרות משפטית בסיוע המשפטי במשרד המשפטים, אמרה כי “מעבר לסוגיית ההכרה בנכי צה”ל שנדונה ומטופלת בימים אלה, קיימת סוגייה חשובה לא פחות, והיא השמירה מפני ניצול בידי מטפלים ומלווים של מי שכבר הוכרו. עורכת הדין שמונתה מטעם הסיוע המשפטי זיהתה מיד תלות קיצונית ואובדן שליטה מוחלט בכספים ובחיים ובקשרי המשפחה שנותקו. פעולתה המהירה לכינוס דיון מהיר תוך זימון כל הגורמים המקצועיים ובני המשפחה הדואגים, איפשרה לשים סוף לניצול המתמשך. בית המשפט בהחלטתו החשובה והתקדימית קובע רף חדש בשמירת זכויות ובפיקוח על אנשים מוחלשים, ובייחוד נכי צה”ל, שנתונים לטיפול של מטפלים סיעודיים. הישענות על חברת כוח אדם, קובע בית המשפט, אינה מגלגלת את האחריות, אלא זו נותרת אצל הגורם שמעניק שירות לאדם עם מוגבלות שחייב בנהלים ברורים של פיקוח. המקרה הקשה הזה מלמד עד כמה ייצוג משפטי הוא כלי חשוב לשמירת זכויותיו של אדם הנתון לתלות או ניצול קשים, באופן שמאפשר להשמיע את קולו”.
