מאת רלי פיזנטי
הרבה קסם, רגש ונועם יש במוזיקה קלאסית, והיא עשויה להיות עוצמתית וסוערת במיוחד עבור אלו הפוגשים בה לראשונה. קונצ’רטו היא יצירה שנכתבה עבור תזמורת וסולן, המנגן על כלי מסוים כמו פסנתר או כינור. הוא יושב לצד המצנח, האחראי על שאר התזמורת, וכל אחד תורם את חלקו לביצוע היצירה, באופן מיטבי.
יאיר לפיד ונפתלי בנט השכילו להקים ממשלת אחדות המונה שמונה מפלגות מהימין, המרכז והשמאל. ממשלה זו קרויה גם “ממשלת שינוי”, ולהערכתי מהות השינוי היא זו שתקבע אם תוכל להחזיק מעמד ולהתמודד עם אתגריה הרבים של מדינת ישראל.
אולי ההיבט הקריטי ביותר להצלחת הממשלה הוא ההיבט החברתי. עוצמת השסע והקיטוב בחברה הישראלית הגיעו למקומות מסוכנים ביותר, ובכדי לבלום את התהליך ולשנות כיוון נדרש לצאת מהקופסה ולחשוב באופן אחר, לא מוכר, המושתת על תיאוריות הגיוניות.
השינוי בממשלת האחדות התחיל בבחירה מנהיגותית. לפיד, מחזיק המנדט, בחר לוותר על האגו שלו, והעניק את ראשות הממשלה למועמד מן הימין, חובש כיפה. אם לפיד לא היה חושב מחוץ לקופסה, לא היה ביכולתו לאחד שמונה מפלגות המייצגות את קוטביות החברה החיה כאן.
למבנה המוזר הזה אני קורא קונצ’רטו. יש לנו נגנים על כלים שונים המייצגים מפלגות שונות, נגן סולו שהוא ראש הממשלה, ומצנח שהוא בעל המנדט הקובע מה יהיה הביצוע של התזמורת ביחס לביצוע של הסולן. בפועל, אני מנסה להבין מהם התנאים שיאפשרו לממשלת האחדות להחזיק מעמד, ובמקביל לקיים את השינוי. שינוי חברתי, זה מה שמעניין אותי.
מנהיגות, אם כן, היא הסיבה הטובה ביותר לקיומה של מניפת האחדות בממשלת לפיד. על מנת לעצור את הפילוג והקיטוב, מוקמת כאן ממשלה המחייבת את שותפיה לתפקד, ולשם כך, אתם כבר יודעים (מטוריי הקודמים), היא חייבת לחפש מכנים משותפים, על מנת לקיים תקשורת חברתית נאותה.
כאשר שתי אמיתות קוטביות רוצות ומסכימות לפגוש זו את זו, הן מגלות אמת אחרת המצויה בתווך, מתוך מחויבות כנה שלא לדבר סרה באחרים. כאן נוצרת מציאות חדשה, נטולת רוע ונטולת פרשנות שגויה ואינטרסנטית. כך, בתקווה, יישום הפתרון יחלחל בדרך זו או אחרת מהממשלה אל הציבור.
חשוב להבין: ממשלת אחדות בתפיסה הדמוקרטית, כהבנתי, מציעה למפלגות שונות לחבור יחד למבנה התנהגותי של הקשבה, ויכוח הולם וכבוד הדדי, המאפשרים למשול באופן השומר על הזהויות השונות המיוצגות בממשלה. זו בחירה שהמחיר ההתחלתי בה הוא ויתור על דעתנות וכוחניות. זה דורש יושרה, שקט נפשי ושיקול דעת, עם יכולת לחשוב מחוץ לקופסה. כך תוכלנה להתקבל ההכרעות הטובות ביותר בסיטואציות חברתיות שונות ומורכבות. לתפיסתי, אתה גם לא חייב להיות ראש ממשלה על מנת להיחשב מנהיג.
בהיותו חובש כיפה סרוגה, מוטלת על בנט, סולן ממשלת הקונצ’רטו, להיות ראש ממשלה של כולם, וזאת בעשייה המכבדת גם את החילוניים, ערביי ישראל, ובכלל בני אדם עם דעות שונות. לכיפה הסרוגה, מבחינתי, ערך חברתי גדול בהרבה מהערך הדתי, ובתנאי שהזהות הדתית לא נפגעת במפגש עם זהות חילונית או כל זהות אחרת. ובאותה נשימה, תהא זו אחריותן של כלל השותפות לממשלת הקונצ’רטו להבדיל בין אלו החפצים בקיום משותף, לבין אלו שאינם מכירים בזכות הקיום של מדינת ישראל או קבוצות חברתיות שונות בתוכה. על כל אלו יעיד המנצח לפיד.
אם כן, אתגרי הממשלה הם רבים ומורכבים, אך חלק מאותם אתגרים – אלו החברתיים – עומדים להיות משותפים גם לנו, האזרחים. בפועל, אני מתכוון לעסוק בנו, הקהילות החברתיות החיות כאן, ועל היכולת שלנו להשפיע על איכות התקשורת החברתית בינינו.
בטורים הבאים אני מתכוון להציג את תפיסת העולם שלי במודל של משוואות חברתיות, וזאת מתוך חשיבה מחוץ לקופסה. כתבתי על הקונצ’רטו כדוגמה לחשיבה שכזו. זה רעיון ופרשנות שלי. מהר מאוד תבינו שאני בעצם מנסה לאתגר את החשיבה והעשייה של כולנו. למשל, לבחון האם בכל סיטואציה הערך החברתי גדול מהערך הדתי? ואם כן, אילו משמעויות נגזרות מתפיסה זו? במקום מפלגות, תמצאו כאן קבוצות חברתיות, זהות עצמית, תקשורת חברתית נאותה, אמפתיה נרכשת ונוסחה מעניינת (כך אני מקווה) שהמצאתי.
* הכותב הוא אדם עם אספרגר שאובחן בעשור האחרון, ומאז עוסק בהתפתחות אישית דרך חקירת תהליכים חברתיים ופוליטיים בישראל, תוך שימוש בחשיבה חישובית. כרגע עוסק בפיתוח, הבנת והגדרת המושג משוואות חברתיות על בסיס תקשורת באמצעות מכנים משותפים.
טורים קודמים של רלי פיזנטי:
