אנשים רבים על הספקטרום האוטיסטי חווים גם בעיות ודלקות במערכת העיכול, אך עד כה מדענים לא קבעו האם וכיצד דברים אלה עשויים להיות קשורים.
כעת, חוקרים מבית הספר לרפואה של הרווארד ו-MIT, מהאוניברסיטאות הנחשבות בעולם, שעבדו עם מודלים של עכברים, אולי מצאו את החולייה החסרה: לדבריהם, זיהומים במהלך ההריון של האם יכולים להוביל לרמות גבוהות של מולקולת האיתות הדלקתית (IL-17a), אשר לא רק יכולה להשפיע על התפתחות המוח בעובר, אלא גם לשנות את המיקרוביום (אוסף החיידקים שנמצאים בגוף האדם) האימהי באופן שתורם להתקפי דלקת עתידיים במערכת החיסונית של הילד.
בארבעה מחקרים שהתחילו ב-2016, החוקרים גלוריה צ’וי מ-MIT וג’ון הו מבית הספר לרפואה בהרווארד עקבו אחר האופן שבו IL-17a מוגבר במהלך ההריון פועל על קולטנים עצביים באזור ספציפי במוח העובר כדי לשנות את התפתחות המעגל – מה שמוביל לתסמינים התנהגותיים דמויי אוטיזם בדגמי עכברים.
ממצאי המחקר החדשים, המתוארים בכתב העת Immunity, מראים כיצד IL-17a יכול לפעול גם כדי לשנות את מסלול התפתחות מערכת החיסון של הצאצאים. “הראינו ש-IL-17a הפועל על מוח העובר יכול לגרום למאפיינים התנהגותיים דמויי אוטיזם כמו ליקויים חברתיים”, אמרה צ’וי, פרופ’ למדעי המוח והקוגניציה ב-MIT. “עכשיו אנחנו מראים שאותו IL-17a אצל אימהות, באמצעות שינויים בקהילת המיקרוביום, מייצר תסמינים נלווים אצל הצאצאים, במיוחד במערכת החיסונית”.
למרות שהחוקרים מבהירים שממצאי המחקר עדיין לא אושרו בבני אדם, הם מציעים רמז לכך שבעיות עצבים מרכזיות ומערכת החיסון אצל אנשים על הספקטרום האוטיסטי חולקות גורם סביבתי: זיהום אימהי במהלך ההריון.
“לא הייתה הבנה מכניסטית מדוע חולים עם הפרעה נוירו-התפתחותית סובלים מחוסר ויסות של מערכת החיסון”, אמר הו, פרופ’ לאימונולוגיה במכון בלווטניק בבית הספר לרפואה בהרווארד. “עם הממצאים החדשים קשרנו את הקישורים המפוצלים הללו יחד. יכול להיות שהסיבה היא שהם נחשפו לעלייה בדלקת במהלך ההריון”.
בתחילה, צוות המחקר יצא לאשר שהפעלת מערכת החיסון האימהית (MIA) מובילה לרגישות מוגברת לדלקת מעיים אצל הילדים. לשם כך הם הזריקו לעכברים בהריון חומר המחקה זיהום ויראלי. ואמנם, הילדים הפגינו תסמינים התנהגותיים דמויי אוטיזם וכן דלקת במעיים כאשר נחשפו לגירויים דלקתיים אחרים. סימפטומים ודלקת אלו נעדרו בילדי עכברים בקבוצת הביקורת.
הסטיות הנוירו-התפתחותיות שהצוות עקב אחריהן התרחשו בזמן שהעובר עדיין ברחם, אך לא היה ברור מתי התפתחו התגובות החיסוניות המשונות. כדי לגלות זאת, החוקרים החליפו גורי עכברים בלידה כך שאלו שנולדו לעכברים עם הפעלה חיסונית גודלו על ידי עכברים מקבוצת הביקורת נטולת הדלקת, בעוד גורים שנולדו לעכברים מקבוצת הביקורת גודלו על ידי עכברים עם MIA. הצוות מצא כי גורים שנולדו לעכברים עם MIA אך גדלו על ידי עכברים מקבוצת הביקורת הפגינו תסמינים דמויי אוטיזם אך לא את הדלקת במעי. גורים שנולדו לעכברים מקבוצת הביקורת אך גודלו על ידי עכברים עם MIA לא הראו תסמינים דמויי אוטיזם אך כן חוו דלקת מעיים. התוצאות מצביעות על כך שבעוד שמסלולים נוירו-התפתחותיים משתנים לפני הלידה, התגובה החיסונית משתנה לאחריה.
עדיין שאלה אחת בלטה בגדול: איך עכברים עם MIA הפעילו את ההשפעה המשנית החיסונית על גורים לאחר הלידה? מחקרים אחרים מצאו שהמיקרוביום האימהי יכול להשפיע על התפתחות מערכת החיסון של הצאצאים. כדי לבדוק אם זה היה המקרה במודל ה-MIA, החוקרים בחנו צואה מ-MIA ועכברי בקרה ומצאו שמגוון הקהילות המיקרוביאליות שונה באופן משמעותי.
לאחר מכן, כדי לקבוע אם ההבדלים הללו מילאו תפקיד סיבתי, החוקרים גידלו קבוצה חדשה של נקבות עכברים בסביבה “נטולת חיידקים”, כלומר העכברים אינם נושאים חיידקים כלשהם בגופם או על גופם. לאחר מכן המדענים השתילו צואה מ-MIA או עכברי בקרה לעכברים נטולי חיידקים אלה שנכנסו להריון לאחר מכן. שלא כמו בבקרות, גורים שנולדו לעכברים שקיבלו צואה מעכברים עם MIA הפגינו דלקת מעיים. תוצאות אלו מצביעות על כך שהמיקרוביום המשתנה של עכברים עם MIA מוביל להתחדשות החיסונית לאחר הלידה של צאצאים במהלך הגידול.
לדברי הו, התוצאות של המחקר מדגישות כיצד לחשיפות סביבתיות במהלך ההריון, כמו זיהום, יכולות להיות השלכות בריאותיות ארוכות טווח על הצאצאים. צ’וי הוסיפה כי הקשרים המתהווים בין דלקת ומחלות ניווניות עצביות כגון אלצהיימר עשויים גם להצדיק מחקר נוסף בהתחשב בממצאי הצוות כיצד זיהום אימהי יכול להוביל לדלקת מוגברת בצאצאים.
