“מגיל קטן אני רואה בטלוויזיה את American Ninja Warrior, וברגע שהתוכנית הגיעה לארץ ידעתי שיבוא יום ואני אתמודד – למרות מגבלת הראייה שלי. הייתי יושב מול הטלוויזיה חצי שעה לפני התוכנית ומחכה שזה יתחיל”, מספר שלו חודורוב בראיון לאתר ”שווים”.
חודורוב לא נותן לדבר לעמוד בדרכו – בייחוד לא ללקות הראייה. הוא בנה עם אביו מסלול ביתי שעליו התאמן, ואז הגשים את החלום והתחרה ב”נינג’ה ישראל”. הפרק בהשתתפותו שודר בשבוע שעבר בקשת 12. הוא הצליח לעבור שלושה מכשולים, ובמכשול הרביעי, המכונה “קנגורו”, הוא איבד אחיזה באחד המוטות, החליק לבריכה ויצא מהמשחק.
מבול של חיזוקים
בימים אלה חודורוב מטייל באקוודור, אבל הפרשי השעות בין ישראל לדרום אמריקה לא מנעו את מבול ההודעות והחיזוקים שקיבל מרגע ששודרה התוכנית. “קיבלתי הודעות מפרגנות מהמון אנשים, גם כאלה שלא הכרתי ומהעבר הרחוק. זה היה ממש כיף. החברים הקרובים אמרו לי: ‘יא אפס, איך לא סיימת את המסלול”, הוא צוחק.
גם רותם סלע התייחסה בשידור לכך שלא מגבלת הראייה היא זו שהפריעה לו לסיים את המסלול, אלא העובדה שהחליק. “אני משחזר את הרגע הזה מאז שסיימתי להתחרות”, הוא אומר, “הלחץ הכריע אותי כנראה. אני בטוח שאם הייתי היום על המסלול, הייתי מצליח יותר כי הייתי עושה דברים אחרת. זה היה קצת מוזר לראות את עצמי בטלוויזיה, ועם זאת זה מרגש”.
הפרומואים שקדמו לשידור הציגו ללא הרף את “העיוור הראשון על המסלול של ‘נינג’ה ישראל'”, אף שזה לא מדויק במאה אחוז. “לא נעלבתי כי אני יודע שערוצי הטלוויזיה אוהבים להגזים. זה נכון שיש לי תעודת עיוור, אבל אני רואה קצת. עם זאת, ידעתי לאן אני מגיע, וייאמר לזכותם שהם נתנו לי להסביר קצת על התסמונת שלי ועל זה שאני לקוי ראייה”.
חודורוב מסביר שנולד עם לקות המכונה “עצם ראייה חיוור” – ובפועל שדה הראייה שלו לקוי. גם לאחותו יש את התסמונת הנדירה: “ירשנו את זה מאבא, אבל אצלו זה לא התפרץ”.
“אשמח לענות על כל שאלה לגבי המגבלה שלי”
הנינג’ה הצעיר גדל בקיבוץ מחניים שבגליל העליון, והספיק לטייל במדינות רבות, בהן ארה”ב (שם גרה משפחתו), מקסיקו, וייטנאם, ברזיל וארגנטינה. כעת הוא ממשיך את הטיול של אחרי השירות הלאומי באקוודור, וחברתו נועה אמורה להצטרף אליו בקרוב.
הלקות של חודורוב התגלתה כאשר היה בגן והתקרב יותר מדי לטלוויזיה, והיא מתבטאת בכך שהוא לא מזהה תווי פנים והבעות ואין לו רישיון נהיגה. חשוב לו לעזור לאחרים להתגבר על החשש מלגשת אליו: “אני מזמין את כולם לפנות אליי ואשמח לענות על כל שאלה בנושא המגבלה שלי. המטרה שלי היא להעלות את המודעות, ואני כאן עבור כולם”.
“פגע בי מאוד שלא יכולתי לשרת בצה”ל”
כשהגיעה העת להתגייס לצה”ל, הוא קיבל פטור משירות צבאי נוכח המגבלה שלו. הוא תיכנן להתגייס למודיעין, אך הצבא לא שש לעשות זאת. “התייצבתי לצו הראשון כמו כל תלמידי התיכון בישראל והתחלתי בשרשרת כמו כולם. עברתי בדיקות רפואיות ונקבע לי פרופיל 46, אבל אחרי כמה שבועות התקשרו אליי ואמרו שאני צריך להגיע לוועדה רפואית מיוחדת, ושם בישרו לי שקיבלתי את הפטור. סיפרו לי שיש הנחיות וחוקים חדשים, ושבגלל הלקות שלי אני לא יכול לשרת בצה”ל. זאת, על אף שאחותי, שגדולה ממני ב-12 שנה ויש לה אותה לקות, כן שירתה בצה”ל. זה פגע בי מאוד. יכולתי להתנדב, אבל העדפתי לעשות שירות לאומי. לא חשבתי לרגע שלא לתרום למדינה”.
חודורוב חיפש מקומות להתנדב בהם בצפון הארץ, קרוב לבית, אבל לא מצא. לכן, עבר לגור בקומונה בירושלים, שם חנך ועבד עם נוער בסיכון ומתמודדי נפש בבית ספר הערבה בעיר ובבית החולים איתנים – המרכז הירושלמי לבריאות הנפש. “אלה היו השנתיים הכי ממלאות בחיי”, הוא מספר. “עברתי שם חוויות מטורפות עם ילדים ובוגרים שהם אנשים מדהימים. למדתי המון ולמדו ממני, והרגשתי שאני עושה משהו משמעותי בחיי. מדובר באנשים עם קשיים רבים, והם נכנסו לי ללב. זה מה שאני רוצה לעשות בחיים – להיות עובד סוציאלי ולפתוח בעתיד קליניקה פרטית. אני רוצה להיות שם בשביל האנשים, וזה יקרה ברגע שאסיים את הטיול שלי”.
חודורוב ואקסטרים הולכים ביחד. במהלך טיוליו ברחבי הגלובוס יצא לו כבר לקפוץ בנג’י, לעשות צניחה חופשית, לטפס על הרים ולצלול. אבל הוא כבר מסמן את המטרה הבאה, מלבד להיות סטודנט: לחזור לתוכנית. “אני רוצה להגיע מוכן יותר למסלול הנינג’ה. לא יודע אם זה יקרה כבר בעונה הבאה, אבל אני נחוש לסיים את המסלול”.
