מאת אביחי חיים וג’ני בלו
תחקיר “כלכליסט” חשף הבוקר שורה ארוכה של בכירים ישראלים שבמכשירי הסלולר שלהם הותקנה תוכנת המעקב “פגסוס”. זאת, על אף ההכחשות האחרונות של המשטרה. בחלק מהמקרים, כך צוין בתחקיר, השימוש ברוגלה נעשה ללא צו בית משפט.
ברשימת האישים שאחריהם עקבה המשטרה נכללים ראשי ערים, מנהלים בכירים במשק, בנו של ראש הממשלה אבנר נתניהו, וגם מובילי מחאות חברתיות. אחד מהם, מתברר, הוא איל כהן, מנהיג ארגון “הנכים הופכים לפנתרים”, שפעל בשנים האחרונות יחד עם ארגוני נכים נוספים להעלאת קצבאות הנכות.
תנועת “הנכים הופכים לפנתרים” פועלת בעיקר באמצעות חסימות כבישים, כאמצעי לחץ על הממשלה. בגל המחאות האחרון חסמו פעיליה בין היתר את מחלף הסירה, נתיבי איילון, כביש 4, גשר המיתרים בירושלים ועוד. בסופו של דבר, אחרי משא ומתן ממושך של ארגוני הנכים עם הממשלה, הועלתה בסוף 2021 קצבת הנכות ל-3,700 שקל בחודש (עבור נכות של 100%).
כהן, בן 58, היה בעברו שף מצליח, עד שחיידק פגע בליבו והותיר אותו עם 100 אחוזי נכות. בימים אלה הוא שוקד על הקמת מפלגת נכים חדשה. כמו כולם, גם הוא הופתע למצוא את עצמו ברשימת הקורבנות של “פגסוס”.
איל, איך זה לגלות את השם שלך ברשימת ה-NSO?
“ידעתי שיש האזנות, אבל לא עד כדי כך. הייתה לי הרגשה מכיוון שמישהו במשטרה פעם פלט בפניי שמאזינים לי. הייתה פעם שבה רציתי לחסום את הרכבת שבה נסעה מירי רגב, והמשטרה הופיעה שם בדרך פלא. אבל יש הבדל בין מישהו שיושב לי על הטלפון באופן נקודתי לבין ‘פגסוס’, שזו כבר חדירה מלאה לפרטיות. כל השיחות, ההודעות, התמונות, זו כבר תמונה שונה לגמרי”.
אז איך זה בעצם לקום בבוקר ולהרגיש שכל העולם שלך חשוף לכל?
“איך זה? גרוע. אפילו שאין לי מה להסתיר, התחושה לא נעימה. ככל שאני חושב על זה, אפילו דברים פרטיים, נתונים רפואיים, שיחות פרטיות, התכתבויות, הכל חשוף ופתוח לכולם. אני חושב שזה חמור מאוד כי אני לא עבריין כבד שצריך לעקוב אחריו. אם היו מאזינים רק לשיחות נקודתיות בגלל המחאות שלי, עוד הייתי יכול לנסות להבין את זה, אבל בין זה לבין לחדור לפרטיות עד הסוף יש הבדל גדול”.
סביר להניח שגם אנשים שדיברת איתם, הפרטיות שלהם נפגעה קשות
“נכון, אני גם בקשר עם ראשי הצמרת השלטונית ועם אנשים בממשלה. יש קשרים שבהם הצד השני לא מעוניין להיחשף, אז לא רק הפרטיות שלי נפגעת, אלא גם שלהם. בימים אלה אני עסוק בהקמת מפלגה, אז מטבע הדברים דיברתי עם אנשים שרוצים שבינתיים זה יישאר חסוי, אז גם זה נחשף לעין כל. זה גם עושה לי נזק עתידי כי אנשים מהיום יפחדו לדבר איתי כי הם לא יודעים אם מאזינים להם”.
אתה אומר שהאנשים האלה לא יוכלו לסמוך עליך?
“אני אומר שאם אנשי החוק עוברים על החוק, אז מה נשאר? אם מי שאמור לאכוף את החוק עובר עליו, אז מה עוד נותר לנו האזרחים הפשוטים לעשות?”
איך המשפחה קיבלה את זה?
“הם העריכו שיש עליי האזנות. זה לא שעשינו דברים אסורים או שאנחנו צריכים לפחד ממשהו, אבל התחושה היא לא נעימה. אני מבין שעוקבים אחרי הפעילות שלי כי אני מפעיל את האנשים שלי לחסום רכבות, זה עוד מילא. אבל להיכנס לתוך הקרביים לא רק של האדם עצמו, אלא גם של בני משפחתו ומכרים שלו, אני לא רואה הצדקה לזה. אני לא חושב שאני מסוכן למדינה כך שצריך לעקוב אחרי החיים הפרטיים שלי. מה גם שאני גם לא יודע לאיפה זה הלך. מי יודע מי ראה את זה ואיזה שימוש עוד יעשו בזה”.
ואיך ממשיכים מפה?
“איך ממשיכים? אני כרגע בשלב של הקמת מפלגה, אז אני פחות פעיל בשטח. אבל אני חושב שאני אתחיל עכשיו להתנהל כמו ארגוני הפשע עם טוקמנים. זה לא פלא שעבריינים מתנהלים עם טלפונים חד פעמיים. אם אני אחזור לפעילות שטח, אני אצטרך לחשוב על פתרון יצירתי”.
