לידת ילד עם מוגבלות או עיכוב התפתחותי היא לרוב חוויה מלחיצה עבור משפחה. אחים במשפחות כאלה עלולים להיחשף ללחץ ולאתגרים גדולים. עד היום היו מעט מאוד מחקרים על ההשפעות החיוביות של החיים לצד אח עם מוגבלות.
מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת Child Development, על ידי חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת קיימברידג' ואוניברסיטת טורונטו, בוחן כיצד התבגרות כאח לילד עם מוגבלות עשויה לטפח אמפתיה. זהו אחד המחקרים הראשונים שעוסקים בנושא.
"הממצאים מצביעים על כך שלאחים לילדים עם מוגבלות יש אמפתיה קוגניטיבית גדולה יותר, כלומר הבנה של מחשבות ורגשות של אחרים, וזה חשוב שכן אמפתיה קוגניטיבית היא המפתח לכישורים חברתיים", אומרת יונת רום, חוקרת פוסט-דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת קיימברידג'.
החוקרים בחנו נתונים ממאגר נתונים ישראלי הכולל 1,657 משפחות של תאומים שנולדו בשנים 2004-2005 עם מאפיינים דמוגרפיים דומים לאלו של אוכלוסיית הרוב היהודי בישראל. מתוכן, זוהו 63 משפחות שבהן לאחד התאומים יש מוגבלות והשני מתפתח באופן רגיל.
האחים האלה הושוו ל-404 אחים תאומים משאר המדגם, שיש להם אחים ללא מוגבלות, בקריטריונים של אמפתיה קוגניטיבית ורגשית ופרו-חברתיות שהושלמו כאשר כל הילדים היו בני 11. לילדים המשתתפים ניתנה הערכה באמצעות שאלון דיווח עצמי של אמפתיה קוגניטיבית ורגשית, ומשימה ממוחשבת שנועדה להעריך התנהגות פרו-חברתית. בנוסף, הורי הילדים שהשתתפו מילאו שאלון להערכת ההתנהגויות הפרו-חברתיות של ילדיהם.
הנתונים הראו שילדים שהיו להם תאומים עם מוגבלות קיבלו ציון גבוה יותר במובהק מילדים שהיו להם אחים ללא מוגבלות באמפתיה קוגניטיבית מדווחת. בניגוד לתחזיות, לא נמצאו הבדלים באמפתיה רגשית ובפרו-חברתיות.
"ההשפעות החיוביות הללו עשויות לנבוע מהיתרון' הספציפי של אמפתיה קוגניטיבית כדי להבין טוב יותר את אחיהם עם המוגבלויות ולתמוך ביחסי האחים", הסביר אריאל כנפו-נעם, פרופ' באוניברסיטה העברית בירושלים.
המחברים ציינו כי מדובר בממצאים ראשוניים, וקראו למחקר נוסף באמצעות אופני מדידה שונים "בתחום מוזנח זה". המחקר נתמך על ידי הקרן הישראלית למדעים, ובתמיכה חלקית של מרכז הלברט ללימודי קנדה, האוניברסיטה העברית בירושלים ומלגת עזריאלי.
