ועדת הבריאות של הכנסת, בראשות ח”כ עידית סילמן, התכנסה היום (שלישי) לדיון בפרשיית זיהום המזון במעון “בית דפנה” בחולון, בה מצאו את מותם שלושה דיירים עם מוגבלות ו-30 דיירים חלו. למרות הטרגדיה, אף גורם בכיר מטעם משרד הרווחה ומשרד הבריאות לא נכח בדיון – לא שר ולא מנכ”ל.
מרבית הטענות בדיון נגעו לאי פיקוח על המעונות מצד משרדי הרווחה והבריאות. יו”ר הוועדה סילמן דרשה לקבל את הדוח המלא של משרד הבריאות על האירוע, שעדיין לא פורסם לציבור, ולא רק את הממצאים העיקריים והמצומצמים שפורסמו. לגבי הטענות שפירסמה הבוקר חברת “דנאל”, החברה האם של מפעיל המעון “בית אקשטיין”, לפיהם הדוח לא קובע כי מות הדיירים נגרם מזיהום המזון, אמרו נציגי משרד הבריאות כי מכיוון שלא נלקחו דגימות מהנפטרים (המשפחות התנגדו לנתיחת הגופות), יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשייך את המוות של הדיירים לבשר המזוהם שגרם לתחלואה הנרחבת אצל הדיירים.
“אם היה אכפת לאנשים שם שהמטבח יהיה כמו בבית, זה לא היה נראה ככה”, אמרה סילמן בדיון. “הדיירים במעונות הרווחה זקוקים ליותר מזה. הם רגישים בריאותית וצריכים השגחה והקפדה יתרה. זה מזעזע ובלתי נתפס מה שהתחולל שם. הממצאים הנוראיים במטבח התגלו לאחר שידעו במעון שמשרד הבריאות בא לבדוק. איפה הפיקוח והאחריות של המשרדים? איך בכזה דיון לא נוכחים השרים ומנכ”לי המשרדים, שייתנו הסבר על מה שמתחולל כאן?”
יגאל נחתומי, מנכ”ל “בית אקשטיין”, שניהל בעבר בעצמו את מעון “בית דפנה”, טען בדיון כי התמונות שמופצות בתקשורת על הזנחה כביכול בסביבת המעון, בין השאר כאן באתר “שווים”, משקפות אולי זמן נתון בין טיפול לטיפול. “יש דיירים שמחליפים להם את המזרן על בסיס יומי”, אמר נחתומי, “הם מורחים צואה ומנקים להם. מאות ואלפי אנשים בכל המערך קמים רק במטרה אחת: לעשות טוב לאנשים. האנשים שנפטרו אלו אנשים שטיפלתי בהם אישית. את אחת הדיירות הרדמתי על הידיים. זה אירוע מטלטל מבחינתנו. אני בכלל בעד מעבר של דיירים לקהילה, והיה חשוב לי להגיד את זה”.
סמדר אונה, דיירת לשעבר במעון דומה, התפרצה לעבר המנכ”ל ואמרה: “די עם השקרים והמילים היפות. אני הייתי שם. אני חייתי במערכות ויודעת מה הולך שם”.
הצעה מעניינת שהועלתה במהלך הדיון על ידי חברים בוועדה דיברה על הקמת סיירות התנדבות, על דעת משרד הרווחה, שיורכבו מבני משפחות של דיירים שיוכלו להגיע לביקורות פתע במוסדות. לא על ידי “גופים המבקרים את עצמם”, כלשון הח”כים בוועדה, “שלא עושים את עבודתם”. בוועדה ביקשו להתייחס לביקורי “פתע” שלא באמת מפתיעים אף אחד, וכן על תקציבים שמופנים למקומות אחרים במקום אל הדיירים והמגורים המוזנחים.
עוד דיבר בוועדה אורן הלמן, סמנכ”ל בחברת חשמל ויזם “סיכוי שווה”, ששיתף בחששות שלו לעתיד בתו בת ה-13 עם הצרכים המיוחדים. “אם אתם חושבים שאני אתן את הבת שלי למסגרות הרווחה, אתם חולמים”, אמר הלמן. “כל אדם שהוא בר דעת לא יעשה את זה. לי יש את האמצעים להחזיק את הבת שלי, אבל מה יעשו אלה שאין להם? אתם אמורים לדאוג להם”.
הלמן הפנה בין השאר את טענותיו ל”דנאל”, חברה בורסאית הנסחרת בשווי של כ-2.5 מיליארד שקל. לדבריו, החברה כמעט לא התייחסה לאירוע המזעזע שקרה אצלה בבית: “אתם מתנערים מהנושא, בניגוד לחברה שצריכה להיות שקופה ולתת תשובות לציבור. אפילו את השמות של המתים אנחנו לא יודעים. הם שווים פחות? מזלזלים בחיים של הילדים שלנו”.
יונית אפרתי, מנהלת מחלקת שילוב בקהילה בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, אמרה: “ברגע שמדינת ישראל שמה את האנשים האלה מחוץ לחברה ובמקומות סגורים, לא כל המדינה מזועזעת. צריך להחזיר את האנשים עם המוגבלות להיות חלק מהחברה ולגור בקהילה. לחיות חיים מלאים, לפגוש אנשים ולתת הזדמנות לראות בכל אדם אדם. היום המסגרות הן אלה שמפקחות על עצמן, זה לא מספיק. חייבים פיקוח חיצוני שאין לו את השיקולים והחסמים של המשרד המפעיל (משרד הרווחה – א.ח). אנחנו שומעים מהרבה משפחות שחוששות לפנות למסגרת כי אומרים להן: ‘קומו ותלכו אם לא טוב לכן'”.
