נבו אפק בן ה-23 מאילת סיים את לימודי התיכון בהצטיינות, מנגן על גיטרה, מתאמן באומנויות לחימה. הוא טיפוס אופטימי, רגיש ופעלתן. אפק חי עם אוטיזם ויש לו לקות ראיה קשה, אבל הוא גם אומן שמציג את יצירותיו בכל העולם.
האוטיזם אובחן אצל אפק כבר בגיל שנתיים. עשר שנים לאחר מכן, הוא איבד את ראייתו כמעט לחלוטין, בעקבות מחלת עיניים. אבל האופטימיות שלו אפשרה לו ולבני המשפחה להתמודד עם הקשיים הרבים שנבעו מהמגבלות.
לאחר שאיבד את ראייתו, אפק שרבט על לוח מחיק ציור, שאימו מירב וסבתו מירלה הראל, לא יכלו להתעלם ממנו. הן פנו לאמיר אלקיים, מנהל בית הספר לאומנויות באילת, וביקשו את חוות דעתו. אלקיים זיהה את הפוטנציאל וייעץ להן לפתח את הכישרון, משימה שהסבתא לקחה על עצמה בשמחה. כשהיה בן 16, ביקש אפק לנסות את כוחו בציור ומאז ועד היום הוא לא הפסיק לרגע. אלקיים התנדב להיות המנטור שילווה אותו באופן מקצועי, בתמיכתן של הסבתא והאם.
סבתא מסדרת את הצבעים ונבו בונה את הציור
סבתא של אפק ליוותה אותו כבר בשיעורי האומנות הראשונים. היא הניחה לפניו קנבס גדול, פרשה על מפה לבנה צבעים ומכחולים, ואפשרה לו לבטא את רעיונותיו בציורים שהדהימו את כולם. אפק מצייר מספר ימים בשבוע כשסבתו תמיד לידו. הם משוחחים ביניהם, אפק אומר מה הוא רוצה לצייר, מבקש שיסדרו לו את הצבעים לפי הסדר שהוא מכתיב, ומתחיל לבנות את הציור.
ברזומה האומנותי העשיר של אפק אפשר למצוא פרויקט בשיתוף בנק הפועלים ואת תערוכת ״אומנות ישראלית 2017״, שכל ההכנסות קודש לחקר המלחמה באיידס, שבה לקחו חלק 600 מבכרי האומנים בישראל. הוא נבחר להציג את ציוריו בחגיגות ה-80 לתזמורת הפילהרמונית בתל אביב, הוזמן להציג את ציוריו בתערוכת Art Expo במיאמי שבפלורידה ולאחר מכן בלאס וגאס. הוא קיבל גם הוקרה מיוחדת על היותו אומן פורץ דרך ומקור להשראה ממנהלי תערוכה בסאן דייגו.
אפק לא עצר שם. הוא הציג את ציוריו בתערוכת יחיד במטה האו״ם ובארט אקספו בניו יורק. הוא אף התארח בתערוכה בבית הנשיא בירושלים, כשרובי ריבלין כיהן בתפקיד, והעניק לו את אחת מיצירותיו. ציוריו הופיעו בכנסת ישראל והוא נבחר להגיש ציור שלו לראש הממשלה לשעבר נתניהו ורעייתו כשהגיעו לחגיגות ה-68 של העיר אילת. אפק, שחבר באגודת הציירים והפסלים של ישראל, הציג עד היום 13 תערוכות יחיד ושמונה תערוכות משותפות.
"מתבונן פנימה אל תוך עצמו, אל מראות הנפש"
היוצרת והחוקרת ד"ר נורית צדרבוים כתבה עליו: "מה שנבו אפק רואה בראייה החדה והמדויקת של ׳עיני רוחו׳, הוא מצליח להראות גם לנו הצופים. המוזיקה הצבעונית הבוקעת ממכחולו הפעיל נובעת כל כולה מהווייתו הפנימית, אף שמוחו מדריך את לבו. נבו, שהוגדר ככבד ראייה, מצליח להוכיח לעצמו ולכל צופיו שדווקא ראייתו קלה, משוחררת ומאורגנת כאחד. הוא מתבונן פנימה אל תוך עצמו, אל מראות הנפש, ומשם עולות הצורות ועימם הצבעים והקווים, ומסתדרים בסדר מופתי. נשזרים זה בתוך זה, מהדהדים זה אל זה בצבעוניות משלימה, מתנגדת, מתפרקת. מופיעים כדגם החוזר על עצמו, במקצב נכון. מייצרים קומפוזיציה והרמוניה. אלה נעים בין דימויי נוף בלתי מוכרים ומזוהים, דימויי צמיחה, עיטורים גרפיים, סוג של כתב".
יצירותיו של אפק אכן מדגישות את ניצחון הרוח. ההשראה, ונקודות האור שהוא מוצא בתוך עצמו, יכולים להעניק כוח לילדים ואנשים אחרים עם קושי או מגבלה דומים – לא להסתיר ולא להסתתר, אלא למצוא את הדרך לביטוי עצמי ולתקשורת.
"אני זוכרת שבאחת התערוכות ניגשה אליי אישה ולא הפסיקה לבכות", מספרת אימו מירב. "גם לה יש בן אוטיסט, אולם בניגוד אליי היא לא חושפת אותו מתוך רצון לגונן עליו מפני פגעי העולם. אבל היא פתאום הבינה שזה לא הוגן כלפיו. מגיע לו לראות ולהיראות. להראות לעולם את כל הטוב שטמון בו. נבו, שעמד לצידנו, שאל אותי מדוע האישה בוכה. לשמע התשובה, הוא ענה ברגישות האופיינית לו ש'אם במעשה שלי אוכל לעזור לפחות למישהו אחד, אז כל הדרך הזאת שווה את זה'״.
למצוא נקודות של אור
התערוכה החדשה של אפק תוצג בתחילת יוני בפסטיבל השנתי Live Festival שבמרכזו הופעה של הפרויקט של עידן רייכל באמפי לייב בראשון לציון. הפסטיבל יכלול מתחם קולינרי, מתחם אומנות חזותית ובמת מוזיקת עולם. ברצי גולדברג, צלם וחבר ילדות של רייכל, מציג בפסטיבל שילוב של עבודות שבהן מופיעים הוריו, סבתו וצילומים של משפחות נוספות. גולדברג מתאר סיטואציות משפחתיות, בזוגיות ובהזדקנות תוך התבוננות על הרקע התרבותי שממנו הגיע, בדגש על מוטיב הבית והמשפחה.
אומנים שונים מהכרמל ישתתפו השנה במיזם המרגש 'מעגלים – זמן איכות'. המיזם מקדם אומנים דרוזים בתחילת דרכם, שם דגש על הגברת המודעות לזכויות אנשים עם צרכים ייחודיים וחושף אומנים שמתמודדים עם מוגבלויות וטראומה. גם אפק יהיה שם כדי להפיץ את המסר שלו לעולם: "לא להיכנע, ולמצוא נקודות של אור".
