מאת אנונימית
ההורות מזמנת לך לא מעט תהפוכות מעניינות, אבל כששכבתי במחלקת היולדות והסתכלתי לתוך עיניו של הרך הנולד שלי, אף פעם בחלומות הכי פרועים שלי לא יכולתי לדמיין ש-21 שנים מאוחר יותר אסקור אתרי אינטרנט של עובדות מין ואחפש גברת צעירה מתאימה לקחת את בתוליו. אבל זה בדיוק המקום שבו מצאתי את עצמי מוקדם יותר השנה.
ניווט בקשרים חברתיים מסובך מניווט בדרכים
לא חלף זמן רב מהרגע שבו עזבתי את בית החולים ועד שהבחנתי שלמבטו של התינוק שלי יש איכות מרוחקת. כמה ימים לאחר יום הולדתו השלישי, הוא אובחן עם אוטיזם. כעת, לאחר שסיים את התיכון, הוא לומד נהיגה ולנסוע בתחבורה ציבורית. אבל ניווט בקשרים חברתיים מסובך יותר מקריאת לוח זמנים של רכבת או ממפות גוגל. מבחינה פיזית ומינית, הוא גבר צעיר, אך כישוריו החברתיים מפגרים בכמה שנים.
אני מקווה שיום אחד הוא ימצא את הבחורה הנכונה, גרסה משלו לאהבה על הספקטרום. אבל איך נוכל לנתב בצורה בריאה את המיניות שלו עד אז? ביני לביני תהיתי אם הוא עשוי להעדיף לפגוש את הפרטנר הנכון, מכיוון שיותר אוטיסטים מזדהים כלהט”בים מאשר אלה ללא אוטיזם. עם זאת, בעוד שהבן שלי חושב שהוא ביסקסואל, ברור מההערות שלו שהוא נמשך בעיקר לנשים. “אין פילטר”, ציין פעם המורה שלו.
הכנות הזו היא במידה רבה ברכה. לנערים בגיל ההתבגרות יש כיום גישה בלתי מוגבלת לפורנוגרפיה באינטרנט, אבל בניגוד לבן שלי, הם לא מעבירים את הרגלי הצפייה שלהם לאמא, מה שנותן לי את ההזדמנות לתקן תפיסות מוטעות. לכן, כשהבן שלי רמז ל”פעילויות” מסוימות שבהן הוא נתקל באינטרנט, מיהרתי להסביר שבחיים האמיתיים לא כל הבנות אוהבות דברים כאלה. סקס טוב מבוסס על אכפתיות וכבוד הדדיים.
הצעתי לו את הרעיון של עובדת מין לפני כמה שנים, כשהתקשה לעבור את הדחייה הראשונה שלו, הלב השבור הראשון שלו. למרבה הצער, מגיפת הקורונה התערבה. ואז, בסוף השנה שעברה, השתתפתי בסמינר מקוון בנושא מוגבלות ומיניות.
אמא, את בוחרת
עובד מין גבר מ-“Touching Base”, ארגון צדקה מסידני שמקשר בין עובדי מין לאנשים עם מוגבלות, ענה על שאלות, כמו גם עובדת בשם “אנה” שהזדהתה כנוירודייברסית. החזון של “Touching Base” תואם את החזון של אנשים עם מוגבלות באוסטרליה, שטוען כי “לאנשים עם מוגבלות יש זכות לחיי מין בדיוק כמו לכולם”.
ביקשתי מ-“Touching Base” לשלוח לי במייל רשימה של עובדות מין מתאימות וזימנתי את הבן שלי לבדוק את המועמדות. לאחר שעבד קשה כדי שזה יקרה, הוא פתאום נהיה עצבני. “את בוחרת”, הוא אמר.
אני לא מתנגדת לקעקועים, אבל הנשים עם דיו כבד ואביזרי עור שחורים נראו עזות מדי. לעומת זאת, היו זוג עובדות שהיו קרובות יותר למראה הבת של השכן. את אחת מהן זיהיתי בתור אנה, זאת מהוובינר.
חששתי משיפוטיות של אנשים אחרים. התוודיתי על התוכניות שלנו רק בפני חברה טובה אחת, שיש לה גם בן אוטיסט. הוא ביקר בבית בושת לבדו. היא הייתה גאה בשקט ביוזמתו (להורים לילדים עם מוגבלות יש מסגרת התייחסות שונה לחלוטין להישגים), אך הוסיפה בכנות שהייתה מעדיפה לשמוע על כך בפחות פירוט.
שלחתי מייל לאנה, תיארתי את הילד שלי ואת מה שהוא חיפש מהמפגש, אבל גם מה אני רציתי. הבן שלי הבין הסכמה בתיאוריה, אבל תהיתי אם הוא יכול ליישם אותה. מי טוב יותר, חשבתי, לחנך אותו מאשר עובדת מין מנוסה? אנה הייתה נעימה, ניהלנו משא ומתן על תנאים ולבסוף סיכמנו: “חוויית טבילה” של ארבע שעות תמורת 1,000 דולר.
היא שאלה אם נשתמש במימון של הביטוח הלאומי, אבל ויתרתי. כמה נשמות אמיצות נאבקו וזכו בזכות לכלול עבודת מין בתוכנית הביטוח הלאומי? זה היה קרב אחד עם הביורוקרטיה שהעדפתי להימנע ממנו.
כמה ימים לאחר מכן קיבלתי משוב על בני באימייל
לבסוף, הגיע היום. פעם תיארתי לעצמי שעובדי מין ייעודיים לאנשים עם מוגבלויות יהיו חבורה נבדלת ודי מטומטמת, לא עובדי יומיום שפשוט מחבבים מעט גיוון. בעיני רוחי, המפגש המיני הראשון של הבן שלי יהיה עם אישה קצרת שיער שנועלת נעליים הגיוניות, ולא הגברת הצעירה המתולתלת והיחפה שפתחה לנו את הדלת. מכאן כנראה הכל בירידה, בחור צעיר, לא יכולתי שלא לחשוב.
השארתי אותם לנפשם ועשיתי מה שכל אמא אחרת הייתה עושה אחרי שהורידה את ילדה אצל עובדת מין: קיררתי את העקבים בבית קפה, קראתי מגזינים, עשיתי קניות בחלון ונמנעתי מלהשתמש בדמיון שלי.
ארבע שעות לאחר מכן, כשאספתי אותו, נחנקתי באופן בלתי מוסבר. “את בסדר, אמא? את נראית במצוקה”, אמר בהפגנת אמפתיה מרשימה ביחס לסיטואציה. הרגעתי אותו שאני בסדר, אבל האמת היא שלא רציתי לדעת מה קרה, ולמרבה הנס הוא זרם עם זה. כשהוא הודה מאוחר יותר, “זה היה היום הכי טוב בחיי”, ידעתי שעשיתי את הדבר הנכון.
ובכל זאת, תהיתי איך זה נראה מנקודת המבט של אנה. מה היה הפרוטוקול כאן, אפשר לשאול? אולי היא קראה את מחשבותיי כי כמה ימים לאחר מכן קיבלתי משוב באימייל. הבן שלי היה מכבד לחלוטין ובבוא העת יהפוך מישהי או מישהו לפרטנר נהדר, היא כתבה.
לאורך כל התהליך בעלי העדיף להישאר ברקע; לא מתוך זהירות שגויה, אלא בגלל שהוא דואג שעבודת מין היא נצלנית. מה שזה יכול להיות, ברור. אבל כל זה לא חל על אנה, שהיא הבוסית של עצמה וברור שנוח לה עם הבחירות שלה.
הבן שלי מעוניין בביקור שני, אבל אמרתי לו שאם הוא רוצה, הוא יצטרך לחסוך לזה בעצמו. אני מקווה שהוא ימצא חברה יום אחד וילמד ליהנות ממין במערכת יחסים אוהבת. לא משנה מה יקרה, אשאר אסירת תודה לנצח לאנה על מתנת האמון שהעניקה לבן שלי.
שמה של המחברת נשמר בעילום שם כדי להגן על פרטיות בנה.
המאמר המקורי התפרסם ב”גרדיאן” >>> https://bit.ly/3OJKZPn
