“‘רעבות’ נכתב מתוך כאב”, אומרת בכנות מהולה בצער ד”ר מעיין סרי, פסיכולוגית קלינית בכירה שכתבה את “רעבות”, ספר שנועד לעזור למתמודדות עם הפרעות אכילה ודימוי גוף – וגם לנשים בכללותן. “זה כאב על בזבוז של חיים שלמים של מיליוני נשים שנמצאות בתוך מלכוד מאמלל בין המשקל למקרר”, מוסיפה סרי, שאת ימיה היא מעבירה במרפאה ציבורית לבריאות הנפש בירושלים ובקליניקה במודיעין. היא בת 51, נשואה ואם לארבעה בנים.
“למיליוני הנשים האלו יש חיים מלאים, מוצלחים וטובים, אך העיסוק האובססיבי במשקל, האנרגיה הרבה המופנית לניסיונות כושלים לשלוט באכילה מהווים צל שמעיב על חייהן. ‘רעבות’ נכתב מתוך כעס על עולם הדיאטות שמציע פתרון שגוי – שרק מעמיק את המלכוד והסבל. ומתוך רצון להציע דרך אלטרנטיבית”, מסבירה הפסיכולוגית על המיזם הפרטי שלה שנועד לנסות לתת מענה לתופעה הקשה שהולכת ופושטת בקרב צעירות ומבוגרות ברחבי העולם.
סרי מספרת על חווייתה האישית בתור אישה שחוותה קושי עם הפרעות אכילה: “אני הייתי ‘רעבה’ שנים רבות, כיוון שניסיתי למלא בור ריגשי בעזרת אוכל. ‘רעבות’ מביא קודם כל את הסיפור שלי. זה כאב שחוויתי שנים רבות, ורק לאחר תהליך שבו הצלחתי להשתחרר מהמלכוד המאמלל, הבנתי אילו מחירים נפשיים כבדים שילמתי עליו. אני מעולם לא סבלתי מאנורקסיה או בולימיה, אך סבלתי בהחלט משמנופוביה, עיסוק מתמיד במשקל ומהתמכרות לאוכל. האוכל היה ה’אקמול שלי עבור כאבי הנפש’ כפי שאמרה אחת המרואיינות שלי בספר”.
“לצערי, כמעט כל אישה תתחבר”
הספר שכתבה, “רעבות”, מביא את סיפוריהן האישיים של נשים שהתמודדו ומתמודדות כבר שנים ארוכות עם אכילה כפייתית או רגשית. בעזרתו, מקווה סרי שתצליח לעזור לנשים רבות אחרות שחוות קושי עם הבנת המצב הנפשי הסבוך בו הן כלואות. “האכילה שלי נחוותה כחסרת שליטה, כדבר שהכי הייתי רוצה להצליח לשלוט בו בעולם, אך מוצאת את עצמי נכשלת בשליטה בו שוב ושוב, ומרגישה אשמה, חלשה ופגומה”.
סרי מודה בצער כי לצערה, “כמעט כל אישה תתחבר לספר”. היא מסבירה כי “הוא נועד לכל אישה שאי פעם עשתה דיאטה וגילתה שהיא לא סיפקה לה את האושר לו היא ייחלה. ‘רעבות’ מציע אלטרנטיבה לפרדיגמת הדיאטה ששולטת בעולמנו”.
לדבריה, ההתעסקות הכפייתית בכך מצויה במעטפת חברתית סבוכה ואוניברסלית לנשים: “מצד אחד אנחנו אובססיביות למשקל ומאמינות שהשער לאושר שלנו הוא הרזון – ומצד שני אנחנו חוות אכילה רגשית-התמכרותית שהופכת לדרך מרכזית לאלחוש ובריחה מהרגשות שלנו”.
האלטרנטיבה שמציעה סרי ב”רעבות” מבוססת על שיטת טיפול שנקרא ACT – טיפול בקבלה ובמחויבות. “זו גישה ששינתה את חיי”, היא אומרת, “היא עוזרת לנו לשנות את יחסנו עם עולמנו הפנימי, לפתח יכולת להתבונן במחשבות שלנו ממרחק, לקבל את רגשותינו במלואם ולהתחבר באופן עמוק לערכים שלנו. בעבודה רגשית קשה הגישה הזו מאפשרת לנו לנוע לעולם בו האהבה לגוף שלנו, קשב לצרכים שלו ולערכים שחשובים לנו כבריאות או נתינה הופכים להיות המצפן שמכוון את האכילה שלנו”.
בעיות שחוזרות על עצמן
“כל אחת מ-25 הנשים שראיינתי היא עולם ומלואו של סיפור חיים ייחודי”, מעידה סרי. “אין נקודה שחזרה אצל כולן, אולם ישנן תמות שחזרו על עצמן שוב ושוב והן מתוארות בספר: חוויות ילדות שהיו צבועות בשמנופוביה מההורים או מהסביבה, חוויה פנימית כ’שמנה’ שאינה קשורה למציאות בפועל, תחושה שההשמנה קשורה למיניות ופוגעת ביכולתן לחוש סקסיות ולהנות ממנה, חוויות של הסתרה, בושה, פגימות, ואובדן עצמי כתוצאה מהמלכוד”, היא מסבירה.
סרי טוענת שנשים שמרגישות שהן צריכות שינוי בנושא יכולות לחלוטין לחולל אותו בעזרת הגישה שהיא מציעה: “זה קשה מאוד – אבל אפשרי. זו אחת המטרות של ‘רעבות’, לעזור לנו להאמין שאם נפנה את האנרגיות שלנו לטפל בבעיות השורש, במקום לנסות לפתור את הסימפטום, נוכל להשתקם”.
עם זאת, היא מסייגת, שבעיית היחס לגוף לא צריכה להיפתר במאה אחוז: “החיים הם לא שחור ולבן. אם נעבור תהליך לפיו רק 15 אחוז מהזמן שלנו יהיה צבוע בקושי ובמאבק, במקום 80 או 90 אחוז – החיים שלנו ישתנו באופן מהותי. אנחנו נזכה לימים רבים של שקט בבטן ובנפש, נזכה לאנרגיה שתשתחרר ותאפשר לנו לקדם את חיינו ולהגשים חלומות שאנחנו אפילו לא יכולות לדמיין היום”.
מה ייחודי בספר ובגישה שלך שעוד לא נאמר?
“נכתבו כבר ספרים רבים על אכילה אינטואיטיבית, אבל אני חושבת שהכנות והאומץ בו אני משלבת את סיפורי האישי, יחד עם התובנות הפסיכולוגיות, יחד עם הציטוטים מהראיונות מוביל לספר ייחודי. אני מקבלת שוב ושוב תגובות שהספר מצליח לגעת בקוראות, לעזור להן להרגיש פחות לבד ולעזור להן לחוש תקווה”.
