דוברים בעלי שם עולמי בתחום האוטיזם הציגו תזות מעניינות וחדשניות בכל הקשור להתנהגות כלפי צעירים על הרצף בעולם ההשכלה והתעסוקה. הכנס, שהתקיים השבוע בסאמרהיל קולג’ שבאירלנד, נועד לבדוק את ההזדמנויות הזמינות לצעירים עם אוטיזם אחרי בית הספר התיכון.
המומחים שהשתתפו בכנס טענו, בין היתר, כי יש הרבה צעירים מוכשרים שטרם מלאו להם 18, ש”נופלים בין הכיסאות” בגלל חוסר גישה למקומות עבודה. לטענתם, ייתכן שמדינות שונות בעולם יצטרכו לשקול הפעלת מנגנוני אפליה מתקנת כדי להבטיח שמעסיקים לא יוכלו להדיר אנשים עם מוגבלות ממקומות העבודה השונים.
עורך הדין בראיין גיל ייצג עמדה זו וטען כי “זה מדהים שעברו רק 25 שנה מאז שהוכנסה חקיקה להגנה על זכויותיהם של אנשים עם אוטיזם. הדרה ממקום העבודה היא בעיה שהמחוקקים יצטרכו לטפל בה, וייתכן שאנחנו צריכים להתמודד עם זה במונחים של אפליה חיובית”. עוד הוא אמר כי עד שנות ה-80 של המאה ה-20 אנשים רבים על הרצף עברו במערכות החינוך השונות בשתיקה כואבת: “למרבה המזל זה מתחיל להשתנות, אבל יש לנו פער גדול להדביק”.
“צריכים לעודד את החוזקות של הילדים”
בין הנואמים המפורסמים נאמה גם פרופ’ טמפל גרנדין, סופרת, ממציאה ופרופסור למדעי בעלי החיים באוניברסיטת קולורדו. גרנדין הדגישה את החשיבות של שינוי הלך הרוח של הורים ומורים כלפי ילדים על הרצף, תוך שהיא מציינת כי גם למוחות גדולים כמו איינשטיין ואילון מאסק היה ויש אוטיזם, וכי לילדים חייבות להיות מטרות: “אנחנו צריכים לאתר ולעודד את החוזקות של הילדים, ולא לוותר להם ועליהם. איפה הם יהיו עשר שנים אחרי התיכון? אני מקווה שהם לא יישבו במרתף וישחקו במשחקי מחשב”.
“אני מאמינה בצעירים עם אוטיזם הלומדים כישורי חיים”, היא הוסיפה, “הבעיה היא שיותר מדי ילדים בני 16 שהם מילוליים ובעלי תפקוד גבוה, מעולם לא יצאו לקניות”. גרנדין היא גיבורת הסרט “טמפל גרנדין” המבוסס על חייה. הסרט מספר כיצד התמודדה במהלך חייה עם אוטיזם ועם דעות קדומות, וכיצד הצליחה בעזרת הרבה נחישות וסבלנות להפוך לאחת מהמומחיות הגדולים בעולם להתנהגות בעלי חיים.
“הרופא אמר להוריי שאני הולך להוות נטל עבורכם לשארית החיים. זו הייתה תקופה עגומה מאוד להיות אוטיסט”, אמר בכנס ג’ים הוגאן, כיום בכיר בגוגל. המהנדס הבכיר סיפר כי כאשר נולד, העולם עדיין היה שבוי בתפיסה של אי הכלה, אך סייג בנימה אופטימית: “דברים מדהימים קורים לאוטיסטים בעולם כיום. הלוואי שיכולתי להסתכל לרופא הזה בעיניים ולהגיד לו היום שאני מנהל בכיר בגוגל”.
