פתאום קם אדם בבוקר ומאשפז את עצמו במחלקה לבריאות נפש. טוב, לא בדיוק פתאום. האדם הזה הוא אני, במקרה שתהיתם, סטודנט שבדיוק סיים שנה ראשונה בהצטיינות. שנה בה עבדתי בשיקום, שימשתי נציג באגודת הסטודנטים ונכנסתי למערכת יחסים רצינית ומשמעותית. התמדתי בטיפולים הנפשיים שלי, התמדתי בתוכנית השיקום ולקחתי את התרופות שלי. נמנעתי מצריכת אלכוהול וחומרים משני תודעה. לכאורה, תמונת פוסטר של מתמודד נפש "משוקם". אז למה בשם כל האלים והאלות הלכתי לאשפז את עצמי?
זו שאלה שגם אני שאלתי את עצמי בלילות בהם לא הצלחתי לישון והתעוררתי שוב ושוב מזיע מחלומות ביעותים. זו שאלה שגם עלתה בי כשהדיסוציאציה הייתה כל כך קשה ומצאתי את עצמי ניגש למועדי ג' ומבקש הארכה בעבודות. כשלא הצלחתי להתרכז, למרות הריטלין. כששכחתי דברים שקרו אתמול. כשמצאתי את עצמי בוכה במשך חצי שעה ברצף.
אתם מבינות ומבינים, פוסט טראומה (ובמיוחד כזו "מורכבת") היא לא מחלה שמתנהגת לפי פרוטוקול. זה לא שאני יכול לעשות XYZ ולקבל תוצאה רצויה. לפעמים, המחלה אפילו לא תלויה בי, אלא באירועים חיצוניים. והיה לי קשה, כל כך קשה, להבין שלמרות שעשיתי הכול בצורה "מושלמת", המצב שלי נהיה לא טוב.
גררתי את המחלה בכוח ושרדתי סוף סמסטר בכוחותיי האחרונים, ממתין ברשימת המתנה לאשפוז. אשפוז במחשבה שלי הוא הדבר האחרון. כמו כיסא מפלט של טייס קרב; משתמשים בו רק כשאין ברירה; רק כשכל האופציות בקהילה נכשלות. הבעיה היא שבמקרה שלי הטיפול בקהילה לא נכשל, הוא פשוט לא היה המענה הנכון. הפסיכיאטר והפסיכותרפיסטית המשיכו לתת מענה מצוין, וכך גם הדיור. הבעיה היא שהסביבה יצרה אצלי קושי בלתי נסבל.
החסרונות הם גם נקודות החוזק
אני לא אכנס לסיבות שיצרו את הקושי, אבל כן אומר שלפעמים יש פער, ולמרות שהמצב הוא "אני עושה כל מה שצריך כדי ליצור החלמה", התוצאה יכולה להיות "התסמינים שלי מחמירים". מצב פרדוקסלי כזה יכול לקרות כי אנחנו בני אדם, ובני אדם הם מורכבים. גם אדם יציב, שהמחלה שלו מנוהלת, יכול פתאום לסבול משנה קשה.
האשפוז שלי לימד אותי כמה החסרונות של אשפוז הם גם נקודות החוזק שלו. אשפוז מאפשר התנתקות מהחיים, הפסקה של השגרה, התרחקות מאירועי החיים והצצה ממבט-על על מה עשיתי עד עכשיו ומה צריך לתקן. לפעמים דווקא הקטיעה והריחוק מחיי היומיום מאפשרים החלמה ששום שגרה ויציבות לא יכולות לאפשר.
המזל שלי הוא שהצלחתי להיכנס לאשפוז בדיוק בין סמסטרים, ושמקום העבודה שלי מבין ומתחשב. אני מאחל לכולם את האפשרות לקבל הפסקה כשאנחנו זקוקים לה 🙏🏽
