אמש (שני) הודיע יו”ר הסוכנות היהודית, אלוף במיל’ דורון אלמוג, על כך ששישה מבני משפחתו, תושבי כפר עזה, נרצחו בפעולת הטרור של ארגון החמאס ביומה הראשון של מלחמת “חרבות ברזל”. אלמוג נקב בשמותיהם של קרוביו המתים בראיונות לרשתות הטלוויזיה: “חן אלמוג גולדשטיין, האחות של עומרי, והבת של גיורא ושלומית. נדב גולדשטיין – בעלה. הבנות – ים ואגם. הבנים: טל וגל. כולם אינם עוד”.
“אנחנו מתמודדים וממשיכים להתמודד עם מציאות קשה, פגיעה אכזרית בגוף ובנפש”, אמר אלמוג. “חלק מהילדים לא פונו, חלקם נלקחו כבני ערובה, הקיבוצים שרופים, והפגיעה כואבת וקשה לכולנו”.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
בנוסף לעיסוקיו החברתיים והאזרחיים הרבים, אלמוג משמש גם כיו”ר הכפר השיקומי “עדי נגב נחלת ערן”, המשמש בית לאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית ומוגבלות נוספת. בעברו היה מפקד פיקוד הדרום של צה”ל, חתן פרס ישראל למפעל חיים, והדליק משואה בטקס יום העצמאות הרשמי בהר הרצל בשנת 2006 – כל זאת בעקבות תרומתו לאוכלוסיית האנשים עם מוגבלות בישראל.
בראיון מיוחד ל”שווים” הוא מדבר על המצב, התחושות הקשות בעקבות האובדן הכבד והמציאות הפוליטית והביטחונית המורכבת שפוקדת אותנו.
מה התחולל בכפר עזה? ידועים לך פרטים על המקרה?
“אני יודע מהלוחמים שהיישובים היו לבד כמה שעות טובות, ולקח לצה”ל ולכוחות זמן להגיע ולהתחיל להילחם. בזמן הזה בוצע טבח. כולם ראו את התמונות, ואי אפשר להחזיר את מה שקרה לאחור. חייבים לשנס מותניים. את מה שנעשה אין להשיב. מעשי הזוועה שנעשו כאן לא יישכחו. אנשים נותרו חסרי בית ורכוש בעקבותיהם”.
“הפגיעה במשפחתי נוראה”, הוא מוסיף בגילוי לב. “רק לפני שבועיים נפגשנו בחיפה באזכרה במסעדת ‘מקסים’, שספגה את הפיגוע הרצחני לפני 20 שנה. השכול הוא נורא, ההתמודדות קשה מאוד. ההורים, גיורא ושלומית, כעת בבולגריה. כולם כעת חסרי בית. זה כאב שאין לו גבול”.
איך מתמרנים בין הכאב האישי המשפחתי, לבין החשיבה המערכתית?
“עכשיו אני בנחלת ערן, הכפר השיקומי שבנינו בנגב. אני כאן בבית החולים השיקומי, רואה את תושבי הדרום שמאושפזים אצלנו. כמה אהבה ושמחת חיים אנחנו נותנים להם, ואנחנו גרים איתם עם פגיעות קשות מאוד. העם היהודי כולו רווי אירועים כואבים. צריך לקום ולהתאושש”.
מה צריך לעשות ברמה האזרחית?
“יש לקח אחד שצריך ליישם אותו: קו הגנה אזרחית. קו אחד תמיד קורס. הקו השני נשען על יחידות הביטחון השוטף. אותן היה צריך לבנות כמוצבי לחימה. כולם צריכים להחזיק נשק וקסדות, הקיבוצים והיישובים צריכים להיות בנויים כהגנה גם בגבול הצפון, גם בדרום – וגם בתוך מדינת ישראל. צריך לבנות זאת עכשיו”.
אלמוג חווה את דעתו על המצב הפוליטי והמדיני בישראל: “אנחנו בתחילתה של מלחמה. צריך ממשלת אחדות עם גנץ, לפיד ונתניהו. זה עניין מהותי להפסיק את הקרע בעם, ולהתאחד כדי להביא לניצחון. אין לנו ברירה אחרת. צריכים ללכת קדימה, לאגור כוחות ולהתארגן למערכה ארוכה. פגיעה בתשתיות ומנהיגות החמאס, הגעה לעסקה של חילופי שבויים, החזרת כל בני הערובה והסכם הפסקת אש. החמאס מעולם לא ויתר על השמדת מדינת ישראל, בדיוק כמו חיזבאללה ואיראן. כולם צופים בישראל וביכולת ההרתעה שלה. אנחנו חזקים הרבה יותר – אבל החוזק הוא ברוח הלחימה”.
“ממשלת האחדות היא תנאי הכרחי לאיום הקיומי שהתעורר על מדינת ישראל”, הוא אומר לסיכום. “איבדנו רבים, איבדנו כוח אדם ביחידות העילית של צה”ל. צריך לבנות מהר כוחות חדשים, לארגן את רוח הלחימה ולהמשיך להלום בכל מי שרוצה להשמידנו”.
