זה טור פרידה. אז בואו ונאמר שלום, אני אומר תודה.
במשך כמעט חמש שנים אתר “שווים” היה חלק משמעותי מחיי. ישנתי אנשים עם מוגבלות, קמתי אנשים עם מוגבלות, אכלתי, שתיתי, חיפשתי, נלחמתי, בכיתי, התחשלתי ולפעמים גם ניצחתי. כן, היו מקרים לא מעטים שבהם הצלחנו ב”שווים” לשנות לטובה חיים של אנשים עם מוגבלות, אפילו בקצת; בין אם זה בזכות שאילתה קטנה, כתבה חשובה, או תחקיר.
למשל, חוק שירותי רווחה, “חוק הדגל” עבור אנשים עם מוגבלויות. הוא היה כבר צעד אחד מללכת לפח האשפה של ההיסטוריה. בזכות ערנות, מהירות ובעיקר נחישות של הקהילה שלנו – הוא חזר לחיים ויצא לדרך ב-2024.
קצת קשה לסכם תקופה כזאת ארוכה ומשמעותית. מה שבטוח, היו בה הרבה למידה, הקשבה, הפנמה, טעויות, לקחים – ובעיקר עשיתי הרבה בלגן חיובי. עכשיו אני יוצא מתוך החממה של “שווים” והחיבוק של הקהילה – אל עולם התקשורת הארצי, ככתב תחומי הבריאות והרווחה של וואלה! חדשות. תחזיקו לי אצבעות!
לא רבים יודעים, אבל חוויתי המון דחיות לאורך השנים. אני, שחשבתי שכל העולם פתוח בפניי ולא האמנתי שהמוגבלות שלי (שיתוק מוחין) היא בכלל אישיו, נתקלתי בחומה בצורה של מערכות תקשורת עד שהתחלתי לפקפק בעצמי. אולי אני לא כזה טוב כמו שאני חושב?
כבר ויתרתי על להיות כתב וניסיתי להתקבל לעבודה תחקירן, עוזר ליועץ תקשורת, עוזר כלשהו… בכל המקומות הגעתי עד לפגישות עם ה”פלאפלים למעלה”, וכשחשבתי שהנה, אוטוטו זה קורה ואני עולה שוב על הגלגל, הגיע טלפון עם התשובה “לא”.
האמת, כבר חשבתי לעזוב את העיתונות, למרות אהבתי העזה לתחום. ואז, כשאני שוכב בבית מובטל וממשיך לשלוח עוד ועוד קורות חיים, הופיע על מסך הטלוויזיה עידן מוטולה, העורך הראשי של אתר “שווים”, שהיה אז בחיתוליו.
הוא התראיין וסיפר על האתר, ואני רצתי להשיג את הסלולרי שלו בדרך לא דרך וכתבתי לו מגילה. בדיעבד, לא חושב שמישהו אחר היה קורא את זה. אבל הוא קרא, וגם שלח הודעה, ודי מהר קבענו גם להיפגש בבית קפה ליד הבית שלו, ומשם הכל התחיל.
התחלנו עם פוסטים קטנים בפייסבוק. עברנו לכתבות, ואז תחקירים, ואז ויכוחים ועימותים עם משרדים ממשלתיים, אזכורים בכלי התקשורת הגדולים, הכרה משרים וחברי כנסת. היום, לשמחתנו, אין כמעט מישהו בקהילה שלנו שלא מכיר את “שווים”.
צמחנו יחד עם צוות כתבים נפלא (כולם עם מוגבלות כלשהי) והעורכים ירון פרוסט, אהוד קינן ונבו שפיר. אני יכול לומר שבזכותם אני עיתונאי טוב יותר היום. רובכם לא מכירים אותם, אבל אלה האנשים מאחורי הקלעים שהפכו את “שווים” לאתר הבית של אנשים עם מוגבלות בישראל. אני גאה שהייתה לי הזכות להיות חלק מהבונים של האתר, שבשבילי תמיד יהיה בית.
Never Back Down – זה המוטו שלי בחיים. אני יוצא עכשיו לדרך חדשה ומאתגרת, אבל מבטיח דבר אחד – הקהילה תמיד תהיה איתי, ואני תמיד אשמש לה קול. אני, ששנים התרחקתי ואפילו התביישתי בהיותי אדם עם מוגבלות, הפכתי לאדם שלם שהשלים עם המוגבלות שלו.
ועכשיו הגיע הזמן לעזוב את הקן ולפרוש כנפיים.
************************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
************************
