מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
שישה סטודנטים עם מוגבלות שכלית סיימו תואר ראשון באוניברסיטת בר אילן, בזכות "עוצמות", פרויקט הכשרה ייחודי.
מדובר במסלול הכשרה בן שלושה שלבים, שנועד להכשיר אנשים עם מוגבלות שכלית ללימוד לתואר ראשון. "מדובר בפרויקט שפועל כבר מעל עשר שנים", מסבירות פרופסור בתיה חפציבה ליפשיץ, העומדת בראש הפרויקט, וד"ר שושנה ניסים הרכזת. "בהתחלה פתחנו את הפרויקט כהעשרה אקדמית בלבד. לא היה דבר כזה באף אוניברסיטה בארץ. זה שאנשים עם מוגבלות שכלית יבואו ללמוד, זה כשלעצמו היה הישג בלתי רגיל".
במשך השנים למדו בפרויקט כ-250 אנשים עם מוגבלות שכלית, מהם אותרו שישה אנשים עם יכולות גבוהות במיוחד. "בהתחלה שילבנו אותם בקורסים רגילים בשיטת קורס אחר קורס. הם לווו עם מנגישה אקדמית, כשעל כל שעה וחצי לימודים הם קיבלו עוד שעה וחצי תוספת יחד עם המנגישה", אומרת פרופ' ליפשיץ.
************************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
************************
לדבריה, על מנת למצב את הפרויקט מבחינה מדעית, נערכו מחקרים באוניברסיטה בהם ראו בין היתר שיש שיפור באינטליגנציה בקרב הסטודנטים שלומדים. כדי שהסטודנטים שסיימו בהצלחה את התואר הראשון יוכלו להשתלב בשוק העבודה ולנצל את היכולות שלהם, הוריהם פנו לראשי הפרויקט כדי שימצאו את הדרך המתאימה.
ליפשיץ מצאה את תוכנית לימודי התעודה במכללת דוד ילין, בו הסטודנטים ילמדו איך להיות תומכי ספרנים. "גם התוכנית הזו היא פריצת דרך", מסבירה ליפשיץ. "זהו מחזור ראשון של אנשים עם מוגבלות שכלית שלומדים בתוכנית רגילה של לימודי ספרנות, והם יהיו תומכי ספרנים בספריות".
בתחילת הפרויקט נעשתה פנייה לביטוח הלאומי כדי לקבל תמיכה כלכלית בשילוב הסטודנטים בלימודים, אך הבקשה סורבה. לאחר שסיימו בשנה שעברה את התואר הראשון נעשתה פנייה נוספת, בבקשה למימון הלימודים בדוד ילין. בניגוד להתחלה, הפעם ביטוח לאומי אישר. כעת לומדים הסטודנטים בדוד ילין את לימודי התעודה, כשבסיומן יוכלו להיות תומכי ספרנים.
הניה גרינגרטן (42) מכפר סבא היא אחת מששת הסטודנטים שסיימו בהצלחה את התואר הראשון. "לא האמנתי שאצליח לסיים את התואר", משחזרת גרינגרטן. "בשנה הראשונה קיבלתי הלם. פתאום היה לי מלא עבודות ומבחנים, ולא ידעתי איך אצליח להשתלט על זה".
בעקבות הקושי הניה דחתה חלק מהמבחנים לשנה שאחרי, אך היא מעידה שבהמשך הלך לה טוב יותר. "תמיד הייתי חושב שרק מאה זה טוב, ואז הבנתי שגם 70 ו-80 זה בסדר. כשהתקשיתי נעזרתי בחונכת שלי ובהורים שלי. קראתי מאמרים ועשיתי הכל כדי להצליח. אחרי זה כבר האמנתי בעצמי שאני מסוגלת לסיים את התואר".
גרינגרטן מעידה שבנוסף לכל המאמצים שהשקיעה, מה שעזר לה מאוד לקבל את התואר זו המעטפת שהיא קיבלה. "זה עזר לי ללמוד יותר טוב, כי ידעתי שעומדים מאחוריי ויש לי במי להיעזר".
מעבר לעובדה שהלימודים הקנו לה את התואר הראשון, גרינגרטן מעידה שהם גם סייעו לה בחיים הפרטיים. "מאוד התבגרתי רגשית ואני מצליחה להתגבר על הקשיים שלי".
כמו כן, היא מספרת שהיא מתנדבת בגן ילדים והלימודים חידדו לה את ההבנה: "פתאום אני יכולה לראות אם יש לילד לקות למידה, או אם ילד מצוברח כל הזמן אז אני יודעת שאני צריכה לעודד אותו".
"תמיד יש תקווה", אומרת גרינגרטן. "אפילו בגיל מבוגר אפשר ללמוד ולהגשים חלומות. אני לא האמנתי שאני יכולה בגיל שלי לסיים תואר, והנה סיימתי".
