דמיינו שאתם נמצאים בפגישה חשובה או בשיחה עם חבר קרוב, אך במקום להסתכל בעיניים של האדם שמולכם, אתם מרגישים צורך עז להפנות את המבט הצידה. עבור אנשים רבים על הספקטרום האוטיסטי, זו מציאות יומיומית. הימנעות מקשר עין היא תופעה נפוצה אצל אנשים אוטיסטים, והיא נובעת ממספר סיבות עמוקות ומורכבות.
מחקרים מראים כי אנשים אוטיסטים מעבדים מידע בצורה שונה, המתמקדת בפרטים. העיניים קולטות כמות עצומה של מידע בבת אחת, דבר שיכול להכביד עליהם, להסיח את דעתם ולשים אותם במצב לא נוח.
לא כל האוטיסטים נמנעים מקשר עין, אך חוסר קשר עין מזוהה זמן רב עם אנשים על הרצף. ההשערה בנושא גורסת כי הימנעות מקשר עין יכולה להיות אסטרטגיה ויסותית בשל הפעלת יתר של מערכת האיום במוח האוטיסטי בעת יצירת קשר עין. בסקירה של 11 מחקרי fMRI, שמונה מהם גילו הפעלת יתר של האמיגדלה, אזור מוחי הקשור לרגשות כמו פחד או אימה, כשהם נחשפים לתמונות של עיניים.
מחקר על מבוגרים ומתבגרים אוטיסטים מצא כי רבים מהם חווים הצפה חושית, מצוקה והסחת דעת כשהם מנסים ליצור קשר עין. חלק מהאנשים המנסים להתמודד עם זה עשויים להסתכל לכיוון הפנים או להעמיד פנים שהם יוצרים קשר עין; עם זאת, זה עשוי לגרוע מנוחותם והיכולת שלהם להשתתף בשיחה בצורה אותנטית. לכן, פעמים רבות לימוד קשר עין הוא מרכיב מרכזי בהכשרת מיומנויות חברתיות לאוטיסטים.
הקושי בכפיית קשר עין עם אנשים אוטיסטים הוא בכך שבניגוד לנוירוטיפיים שמוצאים שקשר עין משפר את התקשורת החברתית, אנשים רבים על הרצף מוצאים זאת כמעיק. מכאן נשאלת השאלה החשובה – אם יותר קשר עין אומר פחות נוחות וריכוז, האם זה צריך להיות יעד בטיפול? האם קשר עין הוא מיומנות כלל, או רק דרך התנהגות שלא מתאימה לאנשים על הרצף?
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשביל ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
אז מה עושים?
במקום לגשת לקשר עין כמיומנות שיש ללמד, גישה אחרת לטיפול יכולה להיות התמקדות בסיבה מאחורי עידוד קשר העין. לדוגמה, אם מישהו מחפש סיוע במטרה להגדיל את מספר ואיכות החברויות, הטיפול יכול להתחיל ישירות מהמטרה הזו. הבנת הנורמה החברתית של קשר עין אצל נוירוטיפיים יכולה להיות חלק מזה.
חוויתו של האדם האוטיסטי לגבי קשר עין והאם הוא רוצה ליצור קשר עין יותר לעיתים קרובות גם הם נושאים חשובים שיש לשקול ולדון בהם.
למרבה הצער, חוסר קשר עין נותר סימן חברתי לא מובן. אנשים נוירוטיפיים לעיתים רואים הימנעות מקשר עין כהוכחה לחוסר עניין או רמאות. במהלך ראיון עבודה, מועמד אוטיסטי עשוי לבחור ליצור קשר עין, מה שירגיש לא נוח ויפחית את יכולותיו בתחומים אחרים של הריאיון, או להימנע מקשר עין, מה שמסכן את שיפוט המראיינים.
חלופה נוספת יכולה להיות חינוך קהילתי על צרכים חברתיים ונורמות חברתיות של אוטיסטים. הבנה מוגברת שחלק מהאוכלוסייה מוצא קשר עין קשה בשל הבדל בעיבוד המידע, יכולה להפוך את העולם לידידותי ומכיל יותר עבור אנשים אוטיסטים.
