אני כותבת כאן את הטור הזה, והיה לי חשוב לכתוב אותו כאן, כי אני חושבת שאולי על הנקודה הזאת, הקטנה או הגדולה, איך שתסתכלו על זה – לא חשבתם.
בשבת 7 באוקטובר, כשישראל התעוררה לבוקר הנורא בתולדותיה, קהילה שלמה של אזרחים נותרה מנותקת מהמתרחש. בזמן שערוצי החדשות שידרו ללא הפסקה מהדרום, מאות אלפי ישראלים חירשים וכבדי שמיעה לא יכלו להבין מה קורה במדינה שלהם.
בתוך הכאוס המוחלט, ואחרי פנייתי לתאגיד, הם מיד נכונו לעשות זאת – צוות המתורגמנים של תאגיד השידור הציבורי התייצב מיד. הם עמדו שם, באולפנים, מבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה, מתרגמים לשפת הסימנים כל פיסת מידע חיונית, כל הנחיית פיקוד העורף, כל עדכון שיכול היה להציל חיים. הם היו הגשר היחיד שחיבר קהילה שלמה למציאות המתהווה.
כחברת כנסת לשעבר וכפעילה בתחום, נחשפתי למערכת היחסים המיוחדת בין התאגיד לקהילת האנשים עם מוגבלויות. להבדיל מערוצי תקשורת מסחריים, התאגיד הוא גוף ציבורי. זה אומר שהממשלה יכולה – וצריכה – לדרוש ממנו נגישות מלאה לכל אזרח. והתאגיד לא רק נענה לדרישה הזו, הוא הפך אותה למהות שלו.
הנה עוד דוגמה: האירוויזיון, אחד האירועים התרבותיים המשמעותיים בישראל, הונגש במלואו בשפת הסימנים. המונדיאל, שמחבר מיליוני ישראלים סביב המסך, תורגם לשפת סימנים והוקרא לעיוורים. כל התכנים, מחדשות ועד תכניות בידור, הונגשו באופן מלא.
אני דוגלת בגישת הליברליזם החברתי. המשמעות היא פשוטה: תפקיד המדינה הוא לספק לכל אזרח את הכלים להשתתף בחיי החברה באופן שוויוני. התאגיד הוא דוגמה מושלמת ליישום העיקרון הזה. הוא לא חיכה להוראות – הוא פשוט הבין את תפקידו החברתי והוביל מהפכה שקטה ואדירה של נגישות.
כעת, עם ההחלטה המתהווה על סגירת התאגיד, עולה שאלה פשוטה: מי יחליף אותו? מי יבטיח שכל אזרח, ללא קשר למוגבלות שלו, יוכל להיות חלק מהשיח הציבורי? גם בזמן חירום, כשכל דקה קריטית, מי יספק את המידע החיוני?
התאגיד בהחלט הוכיח שנגישות היא לא מותרות. היא זכות בסיסית שמאפשרת לכל אזרח להיות חלק אמיתי מהחברה הישראלית.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
אגב יש משהו סמלי בכך שדווקא אחרי 7 באוקטובר, כשכולנו הבנו את החשיבות של להיות מחוברים, של לדעת מה קורה, של להרגיש חלק – בוחרים לכבות את האור הזה. כשכל כך הרבה מדברים על אחדות, על גורל משותף, על מדורת השבט הישראלי, ההחלטה לסגור את התאגיד מרחיקה מאות אלפי ישראלים מהמדורה הזו בדיוק.
יכול להיות מאוד שבסוף אנחנו נישאר בחושך, רחוקים מהאור והחום של השבט. לא כי אנחנו לא רוצים להתקרב, אלא כי מישהו החליט שהגשר שמחבר אותנו אל המדורה – כנראה כבר לא נחוץ.
