מאת אופק בנימיני
זו חוויה מיוחדת ומרגשת, לחגוג יום הולדת 18. התחושה הזו, שיום אחרי העולם ייראה אחרת, שהחיים שלך ישתנו ואתה הופך לאדון לעצמך, מתיר את הכבלים של ההורים ומגלה עולם חדש.
טוב, איך אנסח זאת באותנטיות צנועה? תכל'ס, זה לא קורה. אתה מגלה שכלום לא השתנה ואתה עדיין גר אצל ההורים, הם עדיין מפרנסים אותך, מבשלים לך ודי מחוברים לך לווריד.
מה שכן גיליתי הוא שכאוטיסטית את נפלטת משקית הקוקי שעטפה אותך בחום עד עתה, בכל מה שקשור לכלים תומכים חברתיים. המעט מהממשק החברתי והמעטפת הטיפולית שקיבלת, גם הם נעלמים ומתאדים במהירות של טיל בליסטי.
אם לרגע אתעלם מכך שגם לפני גיל הבגרות הרשמי היו מעט מאוד הזדמנויות חברתיות וחוגים מותאמים לבעלי צרכים מיוחדים, הרי שעם המעבר מקטין לבגיר, המצב סובל מיובש מדברי. לכן, כשנחשפתי לפוסט על ספידייטינג לבוגרים על הרצף, ידעתי מיד שאני משתתפת.
את הספידייטינג יזמה, ארגנה וליהקה רומי יצחקי, חיילת משוחררת שהחליטה לעשות למען החברה בכלל ולמיוחדים בפרט. כדי לוודא שתהיה קבוצה הרמונית הקדימה למפגש שיחת היכרות קצרה עם רומי.
ה־Dday נקבע ליום חמישי, ואחרי נסיעה ארוכה, עמוסה ברכבים של כל מי שחוזר הביתה לסופ"ש, הגענו למפגש בפינת חמד בישוב קהילתי. המקום היה מזמין, האווירה מקבלת ורומי הקדימה לפנות לכל אחד שהגיע ולקבל את פניו.
לאחר מינגלינג קצר ותקרובת קלה, נתכנסנו לדייטים. בהתרגשות מהולה בחששות הגיוניים נכנסתי לחדר בו ניצבו שולחנות עגולים ועליהם כוסות יין ואגרטל עם פרח מגנוליה ורוד משגע, שצעקו לנו בהרמוניה: זה דייייט.
בתחילה, הייתה מבוכה קלה, בעיקר בדייט הראשון, שאומנם זרם יפה למרות שהיו חששות לגבי האם השיחה תזרום או האם יהיה מספיק זמן לשאול את כל השאלות של שנינו. זו שנייה של חוסר נעימות אך כאשר מתפתחת שיחה זה די נחמד.
טוב, יש דברנים ויש פחות אבל לטובת אלה שמתקשים להעלות נושאי שיח, היה דף עזר לשאלות. לי באופן אישי שיחה אחד על אחד מרגישה לי נוח, גם אם מדובר בהיכרות חדשה. בסופו של דבר, אם שרדת את הדייט הראשון, אתה ממשיך בביטחון לשאר הדייטים (לפחות מבחינתך, בכל זאת, דייט הוא טנגו של זוג).
ספידייטינג הוא דבר גאוני, אפשר לפגוש מספר אנשים, תוך זמן קצר ובלי למצוא תירוץ שחוק כדי לברוח ממפגש משמים. יוצאים לדייט אחד ופוגשים חמישה פוטנציאליים.
חמש דקות מוקצות לכל מפגש, זה זמן מספיק כדי להתרשם ולדעת אם רוצים להמשיך להכיר. הבנות נשארות במקום והבנים מתחלפים, הם נודדים משלוחן לשולחן, פונים למפגש הבא, בתקווה לאהבה שמחכה להם. אחרי חמישה דייטים נחמדים במיוחד ומעניינים, התקבצנו למעגל שיח והיכרות. נינה, אמא של רומי, נגנה בגיטרה והפעילה אותנו בשירה.
זו בעצם הזדמנות נוספת להיכרות עם בני גילי ולאו דווקא מעיר מגוריי. כך שאם בסוף לא יהיה לי mach, אני אוכל להכיר ידידה או שתיים מהקבוצה.
עבור הרבה מהאוטיסטים חוג חברי זה דבר מצומצם עד נדיר, ולכל אפשרות להרחיב ולהכיר חברים חדשים, יש להתייחס כהזדמנות פז.
המפגש היה זורם, מכיל ובקצב שלנו עם המון רגישות לצרכים המיוחדים של כל אחד.
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
בסופו של יום, אני יכולה לומר שהדייטים היו מוצלחים ולא פחות מכך, המפגש וההיכרות עם שאר הבנות, שעם חלקן שמרתי על קשר גם אחרי המפגש.
עם שני משתתפים הייתי בקשר לאחר הספידייט, הייתה התאמה מצד שנינו, לפחות ראשונית. עם אחד עדיין מתקיים קשר. עם האחר, ככל שהשיח העמיק וההיכרות התרחבה, הייתה הבנה שזה פחות מתאים.
אהבתי מאוד את המפגש. זו הייתה פעם ראשונה אך ודאי לא האחרונה שבה אשתתף בספידייטינג. מי יודע , אולי אזום מפגשים כאלה בעצמי. זה יכול להיות מרגש ומאתגר.
