"מבעד לעיניי האדומות והנפוחות הסתכלתי שוב במראה. הפעם נגעלתי מעצמי, מכל חלק בגוף שלי. כל איבר, כל פיסה של עור, כל שערה, הרגיש לי של אדם זר, כאילו הגוף הזה לא שייך לי. איך אפשר להרגיש כל כך מנותקת מהגוף שלך? הרהרתי בייאוש, איך אפשר להרגיש שאת לא מסוגלת לסמוך עליו יותר?".
הספר "כשעצמתי עיניים" שיצא לאור לפני כשבועיים הוא ספר שקשה להניח מהיד. זהו ספר זיכרונות גלוי לב בו מתארת ליהיא שוברט, כיום בת 23, את תהליך ההתבגרות המורכב והכואב שעברה בשנות התיכון האחרונות שלה.
בספר, ליהיא מתמודדת עם שני אירועים מעצבי אישיות: תקיפה מינית והתאבדות של דוד אהוב. בשפה קולחת ותוך התעמקות רגשית, היא מצליחה לתאר כיצד למרות המהמורות בדרכה, אספה את שבריה ויצרה לעצמה חיים בעלי ערך ומשמעות. הבגרות וההבנה המעמיקה שמגלה ליהיא בהתמודדותה עם אתגרים שרבים מאיתנו לוקח להם חיים שלמים לפתח, מעוררות השראה.
"הקושי האמיתי הוא ההתמודדות עם הפוסט טראומה"
בראיון איתה, ליהיא משתפת כיצד היא מתמודדת כיום עם הפוסט טראומה המורכבת. "עד לפני חודש הייתי בטיפול יום פסיכיאטרי, אבל הפסקתי בגלל חילוקי דעות עקרוניים", היא מספרת. "כרגע אני לא בטיפול פסיכולוגי, אבל יש לי סל שיקום ואני מחכה לחונכת. אני גם בתוכנית 'עמיתים'. הספר ממש עזר לי לחזור למסלול, וגם התגובות שאני מקבלת עליו".
כשאני שואלת אותה על ההבדל בין פוסט טראומה רגילה לפוסט טראומה מורכבת, היא מסבירה: "בפוסט טראומה רגילה קרה אירוע אחד ספציפי. בפוסט טראומה מורכבת קרו כמה אירועים טראומטיים שקשורים אחד לשני. הם מגבירים אחד את השני, ולכן קשה יותר לטפל בה".
ליהיא מדגישה את הקושי בהתמודדות עם מחלה "שקופה": "החיים עם מחלה שאנשים לא רואים ולא מבינים מאוד קשים, וזה מגביר את התנודות הרגשיות. החיים עם פוסט טראומה מורכבת קיצוניים כל כך, ולסביבה יש השפעה".
תחושת שליחות
על תהליך כתיבת הספר מספרת ליהיא: "היה מאוד קשה לחזור לרגעים של התקיפה המינית ולהיזכר במה שקרה. בספר פחות התעמקתי במה שהתוקף עשה ויותר בתחושות שלי, אבל ממש חוויתי את הכל מחדש".
היא מודה שלעתים מביך לחשוב שאנשים קוראים את החוויות האישיות שלה, ושיש לה קושי עם החשיפה: "אני אוהבת את הפרטיות שלי. אני לא רוצה להיות מפורסמת. אני עושה את זה בגלל תחושת השליחות, שהיא ממש מטורפת עבורי".
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
למרות הקושי, דווקא תחושות הבדידות וחוסר ההבנה מצד הסביבה הן שדחפו אותה להמשיך: "אני רוצה שאנשים יקראו את הספר וירגישו שהם לא לבד. שיש להם על מה להישען. שידעו שזה בסדר לא לדעת מה קורה לנו".
ליהיא רואה בספרה כלי לשינוי חברתי: "אני לא יכולה לעצור את עבריין המין הבא, אבל אני כן יכולה להציל את הנפש של הקורבן הבא. חשוב לי גם לשנות סטיגמות של מחלות נפש. אני מנרמלת את זה בסביבה שלי, גם בעזרת הספר".
מבט קדימה
כאשר נשאלה אם יש משהו שהייתה עושה אחרת בדיעבד, היא משיבה: "הייתי לוחצת יותר על ההורים שלי להגיש תלונה במשטרה. מאוד רציתי והם לא רצו בטענה שהמשטרה לא תעשה עם זה כלום, ואני אחווה את זה מחדש".
ליהיא כבר עובדת על ספרה השני, שיתמקד בתקיפה שנייה שעברה ובהתמודדות שלה בצבא. "למעשה, הספר השני שלי הוא המרכזי יותר, אבל היה לי ברור שצריך קודם לספר את הרקע", היא מסבירה.
