מדור "שווים סיפור" מתפרסם בחסות מפעל הפיס
עומר יעבץ הוא נכה צה"ל, נשוי ואב לבן ולבת שגר בתל אביב. בתור נער אהב מטוסים, אך רק לאחר פציעתו בשירות הצבאי הוא החל לטוס תחילה בדאונים. לפני כארבע שנים נכנס לתחום האולטרלייט בעקבות חבר. כשראה שאין פתרון הנגשה זמין לנכי גפיים תחתונות, החל לחפש בחו"ל. לאחר שנה מצא מטוס אוקראיני עם ידית מיוחדת לנכים.
"נפצעתי במלחמת לבנון בשנת 1984. הייתי לוחם בסיירת מטכ"ל והיינו במוצב בלבנון. המוצב הותקף ואני נפצעתי בגב מכדור", סיפר יעבץ לשווים. "הרגליים שלי משותקות והידיים מתפקדות, אבל לא באופן מלא".
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם: מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים, רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לעיגול לטובת שווים הקליקו כאן
******************
עוד הוא סיפר: "המוטוריקה העדינה ביד ימין שלי פחות טובה. הייתי שנה בבית חולים שיקומי, אבל בתור אדם הישגי החלטתי שזה לא יעצור אותי, אז למדתי משפטים והתמחיתי בפרקליטות במחוז תל-אביב. אחר כך התחלתי לעבוד כעו"ד עצמאי, ולמעשה משנת 1991 אני עוסק בתחום של נכי צה"ל – דיני צבא וביטחון".
יעבץ כתב על הנושא שלושה ספרים. "הייתי גם היועץ המשפטי של ארגון נפגעי פעולות איבה, הייתי בארגון נכי צה"ל ובעוד אי אלו תפקידים ציבוריים. יש לי גם חברה פרטית שעוסקת בייבוא ושיווק של ציוד חקלאי, וחברת בניה בארה"ב".
כדי להוציא רישיון טיס, יעבץ היה צריך לעבור בדיקה רפואית ובדיקת פסיכיאטר על אף שאינו סובל מבעיות נפשיות. לאחר מכן הוא נבדק אצל רופא תעופתי וגם אצל אורתופד תעופתי. "בהמשך נתקלתי בקשיים ביציאה לטיסת סולו, ודרשו ממני להוכיח שאני יכול לצאת לבד מהמטוס תוך דקה וחצי – דרישה בטיחותית. כל זה היה בשנת 2024. עכשיו אני עדיין מחכה להיבחן על ספר מטוס כי יש לי מטוס מיוחד לנכים, ואז אוכל להיבחן לקבלת רישיון טייס. הרבה מאוד ביורוקרטיה מעבר למה שנדרש מאחרים, אבל בסוף זה יצליח", הוא בטוח.
יעבץ ממריא מהמנחת בראשון לציון. "עודד רייסמן, מנהל המנחת, מאוד תומך באנשים עם מוגבלויות", הוא מספר. "הוא הכין ארבע חניות לנכים, יש שירותי נכים, יש ממ"ד נגיש. הכול מונגש. הייתי שמח לקדם את התחום הזה בארץ – נכים בעלי רישיון טיס", הוא אומר.
לרייסמן שיש נכד על הרצף האוטיסטי כך שנושא המוגבלות קרוב לליבו. "אנחנו מתחשבים בכולם. טייס נכה שמוציא רישיון זה הישג מבחינתנו. אנחנו תומכים בו לאורך כל הדרך גם מול רשות התעופה האזרחית וגם במנחת", אומר רייסמן לשווים.
"זה לא קל, אבל אם יש מוטיבציה ועזרה, זה מצליח. אנחנו מעודדים כל אדם עם נכות שרוצה להגיע לטוס. אנחנו עורכים פה אירועים לכל מיני עמותות שעוסקות במוגבלות ומטיסים את האנשים", אומר עודד.
ניר גולדהאגן, מהנדס תוכנה בן 57 מתל אביב, גם הוא טיס עם נכות ברגליים שמתנייד בקלנועית. בצבא היה ניר מכונאי מטוסים. "תמיד אהבתי תעופה. מגיל 22 הייתי דואה באמצעות גלשן. ואז בשלב מסוים קניתי גלשן ממונע (Trike) כשעוד לא הייתה עליו הדרכה פה בארץ, זה היה כלי חדש".
גולדהאגן מספר גם כי "חשבתי שמי שיש לו ניסיון בגלישה רגילה ובגלישה עם מנוע על הגב – זה דומה. אז יצאתי לטיסה עם ה'טרייק', הוא הזדקר (איבד זמנית את כוח העילוי בכנפיים בגלל זווית הטיסה) והתרסקתי – שברתי חוליה בגב התחתון. זה קרה לפני שמונה שנים".
ניר עולה בכוחות עצמו מהקלנועית אל מושב המטוס שלו, בעל הידיות המותאמות, ונדרשת לו עזרה רק בהזזת הקלנועית מהמטוס ובהחזרתה כשהוא חוזר מהטיסה.
את האישורים הרפואיים מספקות ועדות חיצוניות בבתי חולים בארץ שרת"א מפנים אליהן. בוחן של רת"א מגיע לבדוק את כלי הטיס ואת המטיס לפני טיסת הסולו הראשונה. ביקורת רפואית הוא נדרש לבצע כמו כל טיס – אחת לשנה.
כותבת שורות אלה יצאה לטיסה השבוע יחד עם ניר במזג אויר הפכפך. "נזכרתי בזמנים אחרים שבהם גם אני ישבתי בכיסא הטיס, לפני כ-24 שנים. לפני שהתפרצה אצלי המאניה-דפרסיה שייתכן שתמנע ממני היום לחדש את הרישיון. בהזדמנות זו גם למדתי לנהוג בקלנועית".
