מאת ליאת גולדפרב
התרגשנו כל כך. גילי מתחתנת.
וכשהחלילנית הראשונה, הסולנית היפהפייה שלנו מתחתנת, אנחנו, חברי התזמורת, מנגנים לה את "PERFECT" של אד שירן לריקוד הראשון עם החתן.
חדר ההלבשה הפצפון עומד להתפקע מכלי נגינה ונגנים; אני, הנמוכה, מרכיבה את החליל מתחת לחצוצרה של סהר (שם בדוי). מעל שנינו, מניף דורי את הטרומבון שלו ופורש אותו לכל אורכו. חברי התזמורת מכוונים את הכלים. החתונה עומדת להתחיל.
את מארש החתונה נגני החצוצרה כבר ניגנו, כשהם נושפים בפייה (החלק הראשון והכי קטנטן של החצוצרה) בלבד, צילמו ושלחו לכולנו.
אז עמדנו, שבעה עשר נגנים, ברחבה של האולם והאורות כבו. זרקור האיר על הכלה והחתן במרכז האולם. פנס נדלק מאחור, צולה אותי בבגדי ההופעה שלי, אך לא חזק מספיק כדי להאיר את התווים.
חושך.
לא ראיתי כלום.
ואז הכלים הנמוכים (לא אנחנו) התחילו לנגן.
"מצאתי נערה…"
ספרתי את ההפסקות והבטתי על עמוד התווים, מנסה לפענח את הדף בחשכה. לא הצלחתי. אולי אני צריכה משקפיים.
"יקירה, רקדי איתי. תני ואוביל…"
ערפל עלה ואפף את רחבת הריקודים ואותנו, הנגנים. דף התווים טבע בערפל. לא רואים כלום.
עכשיו לפי הספירה שלי, הגיע הזמן שלי להתחיל לנגן. בהיסוס, הוצאתי את הצלילים הראשונים מהחליל מתוך הזיכרון, מחוזקת בצליליהן של חברותי החלילניות.
הכלים הנמוכים הגבירו וצלילי החלילים נבלעו בקולות העמוקים. עכשיו ניגנתי, אבל לא שמעתי את עצמי מנגנת. נתתי לאצבעות שלי להוביל. הן זכרו את השיר שחזרתי עליו עשרות פעמים בביתי – שחררתי והבטתי בכלה רוקדת ומדי פעם הצצתי בנגנים האחרים כדי לוודא שאני בקצב הנכון.
שמי ליאת, ואני נגנית חליל כבדת שמיעה.
אני מניחה שנגניות אחרות שומעות את עצמן בזמן הופעה. אני מעולם לא שמעתי את עצמי כשניגנתי יחד עם שאר הכלים בתזמורת, כיוון ששמעתי את כל הנגנים יחד, בליל צלילים שהתקשיתי למצוא את עצמי בתוכו.
כשאתה מנגן בתזמורת ולא יכול לשמוע את עצמך – זה פותח פתח לטעויות, כיוון שאין יכולת לבצע בקרה על הנגינה של עצמך. את הטעויות אני שומעת, כי הן צורמות לאוזן, ואני אכולת אשמה בגללן. אבל התברכתי בחברים טובים שתמיד פרגנו לי ותמיד אמרו, אחרי כל קונצרט, ש"היה מעולה!"
אבל לא הייתי מוותרת על הנגינה ועל החוויות שהיא מאפשרת בעד כל הון שבעולם.
בזכות הנגינה הכרתי חברים אהובים ונפלאים, הכרתי אמנים ומפורסמים, ניגנתי בתזמורות, בהרכבים ובלהקה ואפילו שרתי במקהלה, והופעתי במקומות מעניינים, חלקם מוזרים וכולם מיוחדים וקיבלתי חוויות מופלאות ואפילו הכרתי את אהבת חיי דרך המוזיקה.
אז אם אתם, או ילדכם, רוצה לנגן ושוקל להתחיל ללמוד לנגן על כלי נגינה,
גם אם יש לכם, או לילדכם, קושי בשמיעה,
דעו לכם שאתם ושהם מסוגלים.
אם אתה רוצה לנגן בכלי עם צלילים ממש חזקים, שאפשר גם להרגיש דרך רגליים יחפות על הרצפה – אתה יכול ללמוד לנגן בתופים – מערכת תופים או דרבוקה הם רק חלק מהכלים – יש שם עולם שלם של כלים וצלילים.
אם יש לך שרידי שמיעה או שתל קוכליארי, תוכל ליהנות גם מכלי נגינה עם צליל חלש יותר מתופים. עם פיקולו ועם חצוצרה אפשר להגיע לצלילים בעוצמה רבה מאוד.
לכו לקונסרבטוריון הקרוב אליכם ובקשו ממורה למוזיקה שידגים לכם נגינה על כלי נגינה שונים. הסבירו למורה למוזיקה על מצב השמיעה שלכם ואילו תדרים אתם שומעים יותר טוב לפי האודיוגרמה של בדיקת השמיעה (על כך הסבר במאמר אחר) ושאלו אותה איזה כלי היא ממליצים לכם ללמוד.
תלמדו לנגן על כלי נגינה; תנו לעצמכם את המתנה הזו. זה יפתח לכם דלתות לחוויות מופלאות ואתם עומדים להכיר חברים חדשים, אנשים נהדרים ומעניינים.
אם תחליטו ללמוד לנגן – זו עשויה להיות ההחלטה הטובה ביותר שעשיתם בחייכם.
