קור של מינוס חמש מעלות, אוויר דליל ותסמיני מחלת גובה היו רק חלק מהאתגרים שהמתינו לנו במסע לפסגת הר הקילימנג'רו באפריקה. לאחר שלושה ימי טיפוס, היום האחרון, שהחל באחת בלילה ונמשך 16 שעות רצופות, דרש מאיתנו מאמץ פיזי ומנטלי עצום. אבל ברגעים, שבהם נדמה היה שהגוף לא יכול עוד, גילינו שכוח הקבוצה הופך את הבלתי אפשרי לאפשרי.
ארגון Accessibility Accelerator מארה"ב ועמותת "נגישות ישראל" הובילו את המסע לפסגת ההר הגבוה ביותר באפריקה וההר הבודד הגבוה בעולם (5,895 מטר). יצאנו יחד 48 מטפסים, בהם מתמודדים עם מוגבלויות מגוונות: נשים בכיסאות גלגלים, מטפסים המתמודדים עם עיוורון מלא או חלקי, פצועי מלחמה, נפגעי פוסט-טראומה ואנשים על הרצף האוטיסטי.
חלקם הסתייעו בטרקרים חדשניים שפותחו על ידי חברת פאראטרק הישראלית והותאמו במיוחד על ידי Adaptive Design Association, שאיפשרו התמודדות עם המדרונות התלולים והסלעיים בזכות שיתוף פעולה, אמון ונחישות.
לצד המטפסים הבוגרים השתתפו גם שמונה בני נוער מעמותת "המעגל של ג'רמי", שבעה נערים ונערות מהצפון, שפונו מבתיהם במהלך מלחמת חרבות ברזל. כולם לקראת שירות צבאי או לאומי.
בשנתיים האחרונות, מאז פרוץ המלחמה, כולנו חווינו חוסר ודאות, כאב ואף אובדן. אבל בני הנוער של "המעגל של ג'רמי" מתמודדים עם חזית כפולה: לאומית ואישית, כשהם גדלים לצד מחלת הסרטן של הורה, אח או אחות, או מתמודדים עם אובדנם. ההשתתפות במשלחת איפשרה להם לעבור מהצד הנתמך אל הצד התומך, לגלות עוצמות חדשות ולהעצים את החוסן האישי שלהם.
ריגש אותי לראות לראות כיצד אנשים המתמודדים עם מוגבלויות, הרגילים להיות עצמאיים ונחושים, בחרו לסמוך על חברי הקבוצה כדי להצליח בטיפוס. זה לא נעלם גם מעיניהם של בני הנוער, הם התגייסו לסייע בכל רגע נדרש ואפילו התנסו בעצמם בהתמודדות עם מוגבלות בשטח, כשהדריכו זה את זה במקטעים תלולים.
עבורם, זה היה הרבה מעבר לאתגר פיזי. זו הייתה הזדמנות לצמוח, לפתח אמפתיה ולהרגיש חלק שווה מהקבוצה. בני הנוער וגם הוריהם, סיפרו לי שוב ושוב על ההשפעה החיובית של המסע, שתלווה אותם בהמשך דרכם לצבא או לשירות הלאומי ולחיים עצמם.
בתום המסע הנערים והנערות שיתפו בחוויותיהם העוצמתיות. כפי שסיפר אחד מהם: "כשאמרו לי שנעזור למטפסים המשתמשים בכיסאות גלגלים חשבתי שזה יהיה קל, אבל מהר מאוד הבנתי שזה מאתגר מאוד. ההשתתפות פתחה בפני עולם שלם של נגישות והבהירה לי עד כמה היא חיונית".
משתתף אחר הוסיף: "בכל פעם שהיה לי קשה, ראיתי את חבריי עם המוגבלויות ממשיכים בלי לוותר וזה נתן לי כוח להמשיך. זו השראה לראות שהם ממשיכים קדימה ולא עוצרים את חייהם".
בין אם מדובר במטפס בכיסא גלגלים, בנער שנושא עמו התמודדות במשפחה או בלוחם שנפצע, לאורך המסע לא אמרנו "לא", אלא שאלנו "איך?". איך עוזרים? איך מתגברים? איך ממשיכים קדימה? המסע לקילימנג'רו היה תזכורת עוצמתית לכך שאין אתגר גדול מדי כשניגשים אליו ביחד.
עבור בני הנוער שלנו זו הייתה חוויה מעצבת חיים: לדעת לתמוך באחר, להבין את הכוח של הקבוצה והקהילה, ולגלות את הגבולות החדשים של עצמם. עבורי, כמנכ"לית "המעגל של ג'רמי" וכאם, זו הייתה חוויה המחזקת את האמונה שהחוסן שלנו לא נבנה לבד, אלא יחד, מתוך הכלה, שותפות ותמיכה.
כפי שסיכם ג'יימי לאסנר, מנכ"ל Accessibility Accelerator: "המשלחת הזו היא הרבה יותר מטיפוס, היא הצהרה על בניית עולם נגיש לכולם. המשימה שלנו ברורה: להוכיח שכשיש אחדות, העצמה ונגישות, שום דבר אינו מחוץ להישג יד. הפסגה שייכת לכולם".
אנו אסירי תודה ל-Accessibility Accelerator ולתורם נוסף שסייע לממן את השתתפות בני הנוער שלנו ועל ההזדמנות לקחת חלק במסע מעורר ההשראה הזה. המסע לפסגת הקילימנג'רו אמנם הסתיים, אבל המסע האישי של כל אחד ואחת מאיתנו רק מתחיל.
