איך נראים החיים עבור אדם עיוור שנעזר בכלב נחייה? לקראת יום כלב הנחייה הבינלאומי, ארבעה אנשים המסתייעים בכלבים שוחחו עם שווים.
ברכה בן אברהם היא גמלאית. בעבר, היא עבדה במחלקת גיוס משאבים של המרכז הישראלי לכלבי נחייה ושימשה כחברת הנהלה בעמותת צמד לעיוורים הנעזרים בכלבי נחייה. לדבריה, היא החליטה לקחת כלב נחייה בשביל לשפר את עצמאותה. "גיליתי שאני רוצה להיות עצמאית, אבל בעצם אני לא עצמאית. אני תלויה בחברים שלי שילוו אותי למקומות", היא מספרת.
לילי גולדווין מנהלת את המרכז להנגשה עיוורית שבו היא מעבירה סדנאות ושותפה במיזמים לשיפור השירותים לעיוורים. היא מסכימה לחלוטין עם ברכה. "הרבה יותר אלגנטי ללכת עם כלב נחייה מאשר עם מקל. כלב הנחייה הוא הגשר בין האדם העיוור לסביבתו. כשהלכתי עם מקל, אני לא זוכרת שהיו לי אינטראקציות עם אנשים ברחוב. אבל עם כלבת הנחייה, אין יום שאנשים לא מדברים איתי. זה כמו ללכת עם ילד יפה ברחוב. בנוסף, אני מעבירה סדנאות. ניקסי כלבת הנחייה שלי שותפה בחלק מהן", היא מסבירה.
בני אלרון, רכז נגישות במקצועו, מדריך טכנולוגי ומרצה על חרמות, מוסיף: "נמאס לי מהמקל אז לקחתי כלב. תוך זמן קצר, שילשתי את קצב ההליכה שלי. עם אטלס אני הרבה יותר עצמאי. פעם, נמנעתי מהליכות. נסעתי באוטובוסים ומוניות. אבל היום, תני לי כתובת. אם יש תחבורה ציבורית, אני שם", הוא אומר בשמחה.
חיה מנחימוב, צעירה עיוורת מהקריות, באה לעניין ממקום אחר לחלוטין. "כשהייתי בת 14, עשו במגדל אור ימי חשיפה לעזרים שמקדמים עצמאות. אחד הדברים שעשינו היה הליכה עם כלב נחייה. מאז, זה היה החלום שלי. בגיל 19, באמצע הבגרויות, יצאתי לקורס במרכז הישראלי לכלבי נחייה לקבל את ואלי. הכול קרה מאוד מהר. למזלי, רוב הבגרויות היו פנימיות אז המורים יכלו להקל", היא משתפת.
כולם דיברו על החברות בינם לבין כלב או כלבת הנחייה. "עוד לפני שהכרתי את אשתי, היה לי בשביל מי לקום בבוקר. היה לי את מי להכיל", משתף בני ולילי מסכימה איתו: "לפעמים, ניקסי גורמת לי להרגיש פחות בודדה. יש לנו אי שהוא רק של שתינו". הפרספקטיבה של ברכה שונה. היא עם ברדו, כלבת הנחייה השלישית שלה. "אני קשורה לכל הכלבות שהיו לי", היא מבהירה.
גם חיה מתארת בחיוך את החברות שלה עם ואלי. "יש לנו טקס. כל בוקר, במשך חמש דקות לפחות, אני רק איתה. לפעמים היא באה אליי ולפעמים אני באה אליה. בלי החברות, העבודה נראית אחרת", היא מסכמת.
עם כלב נחייה ניתן ללכת לרוב המקומות. "אני לוקחת אותה להצגות ולסרטים. אני לוקחת אותה לשיעורי יוגה ופילאטיס. אני תמיד שומעת אותה מתנערת כשאנחנו מסיימים. אני לוקחת אותה למקהלה שאני שרה בה, שם היא מאוד אהובה", משתפת לילי.
אומנם, על פי חוק, כלב נחייה רשאי להיכנס לכל מקום עם הנעזרים בו. אך המצב בשטח שונה לחלוטין. לפעמים, עניינים נפתרים בצורה טובה כאשר הנעזרים בכלבי נחייה מסבירים את המצב. לפעמים, הם מוצאים את עצמם מסבירים את החוק ולפעמים, ההסברים פונים לרגש.
אבל, לפעמים, האינטראקציות פחות חיוביות. "מתוך עשרה נהגי מוניות בעיר שאני גר בה, אני יכול לנסוע רק עם שניים", אומר בני. חיה מספרת כיצד הזמינה משטרה על מאפייה שסירבה לתת לה להיכנס עם ואלי. "אמרו שבמאפייה יש מאפים חשופים והיא תפזר עליהם שערות. לא הבנתי את זה. אמרו שאני יכולה לקשור אותה בחוץ. אבל לא הסכמתי. היא החברה הכי טובה. מה פתאום לעשות לה דבר כזה", היא מספרת.
"ברכה רואה את הדברים אחרת. "יש לנו ארץ עם המון תרבויות. יש תרבויות שבהן כלבים זה לא דבר מקובל. אני מתמקדת איפה שאפשר לשנות. אגב, גם בעולם המצב דומה. זה לא שבמקומות אחרים הכול מושלם", היא אומרת. ברכה עצמה תבעה נהג מונית שסירב להעלות אותה עם כלבת נחייה וקיבלה פיצוי.
לילי העלתה אתגר שונה לחלוטין. "לפעמים, היה לי קשה לתת אמון בכלבה באופן מלא. כשקיבלתי את הכלבה הראשונה שלי, עוד ראיתי קצת. אז רציתי להבין אם היא עוקפת מכשולים ומחסומים כמו שאני הייתי עוקפת אותם", היא מספרת.
כל המרואיינים העלו אתגר נוסף: אנשים שבאים ללטף את כלב הנחייה כשהוא בתפקיד. "לפני שאתם מלטפים כלב נחייה, תשאלו. אם הוא בתפקיד, הליטוף שהוא יקבל מכם יוציא אותו מריכוז. במקרה הטוב, אתקל בעמוד. במקרה הרע, הוא יוריד אותי לכביש בלי להזהיר אותי", מסביר בני.
ברכה מסבירה כיצד כלבת הנחייה שינתה אותה. "מבושה במוגבלות שלי, הפכתי לשליחת ציבור. פתאום, אני מייצגת עיוורים ולקויי ראייה שנעזרים בכלבי נחייה. הייתי מורה למוזיקה בעבר. היו לי כמה להקות איריות. אני יודעת לדבר בפני קהל. אז הצעתי לעבוד במרכז הישראלי לכלבי נחייה שאני מאוד מאמינה בו. נסעתי עם כלבת הנחייה ברחבי העולם במסגרת עבודתי במרכז הישראלי לכלבי נחייה. שמעתי הרבה אנשים אומרים שכלבי הנחייה שלהם עזרו להם לצאת מארון המוגבלות", היא משתפת בגאווה.
