לרגל יום המודעות הבינלאומי לכלבי נחייה שחל היום, שוחחנו עם שלושה לקויי ראייה, שחברים בעמותת צמד, העוזרת לאנשים הנעזרים בכלבי נחייה שלושתם מעידים שכלב הנחייה שלהם, שינה להם את החיים.
"אני לא הייתי מסתדרת בלעדיה", מספרת לשווים לילך התומר, לקויית ראייה מזה ארבע שנים, שכלבת הנחייה שלה, עוזרת לה לחיות כמו כל אחד אחר. "להסתובב איתה במרחב הציבורי נותן תחושת חופש ושחרור. ההליכה מהירה יותר ביחס להליכה עם מקל נחייה", מסבירה.
התומר (55), אמא לשלושה וסבתא לנכד לא נותנת למגבלה לעצור אותה ופעילה בתחומים רבים. "בהשכלתי אני מהנדסת מכונות, ואני עושה גם ספורט מותאם באופניים, שחייה ופילאטיס ומשחקת בתיאטרון", היא מתארת.
לדבריה, כלבת הנחייה שלה זוכרת את כל המקומות שאליהן היא הולכת. "גם אם הייתי בחנות פעם אחת, דיימונד (כלבת הנחייה), זוכרת את הדרך אליה. למרות זאת, התומר אומרת שהיא נתקלת בקשיים ביחד איתה. "יש אתגרים רבים בנושא כי הסביבה לא מכירה את המגבלה ומה המשמעות של כלב הנחייה",
אבל יש גם אנשים שמסרבים לקבל את שתיהן בניגוד לחוק. "אני נתקלת בנהגי מוניות שלא מוכנים להסיע אותי ואת דיימונד ואפילו בכניסה למקומות ציבוריים, לא תמיד מבינים שמדובר בכלב נחייה", היא אומרת.
מאז שקיבלה את דיימונד לראשונה, עמותת צמד, שכאמור מלווה אנשים עם לקויות ראייה הנעזרים בכלבי נחייה, מלווה אותה מהיום הראשון ועד היום ומספקת לה ולכלבה את כל המעטפת הנדרשת. "דיימונד הייתה בסכנת חיים והיא הייתה צריכה טיפול. העמותה שילמה הרבה כסף לטיפול שלה ולמעשה הצילה לי אותה", היא משחזרת. "העמותה גם תמכה בי בכל מצב קשה שהיה וביום הזה, זה הזמן להודות לה".
עמותת צמד עוזרת לכ-240 לקויי ראייה הנתמכים בכלבי נחייה. גם בתקופת המלחמה ובמצבי חירום, התומר מעידה, שדיימונד הצילה אותה ממצב של סכנה. "כשהיו אזעקות ממש חששתי לצאת איתה לטיולים כי אני לא יודעת איפה יש מרחב מוגן, וכשהייתה אזעקה בזמן שהייתי איתה בחוץ, היא מצאה את הבניין הקרוב שהיה בו מרחב מוגן והובילה אותי אליו בריצה", היא מספרת.
"כלבת הנחייה היא ממש העיניים שלי", מסביר ירון בן יעקב, לקויי ראייה ב-15 השנים האחרונות, שראייתו הדרדרה כתוצאה ממחלת רטיניטיס פיגמנטוזה. "בהתחלה הייתי עם מקל, אבל אחרי תקופה הבנתי שהוא מיצה את עצמו ואני חייב עזרה גדולה יותר", הוא מסביר.
לדבריו, הקשר עם כלבת הנחייה הוא מערכת יחסית שצריך לדעת איך לנהל. "אני למשל אוהב ללכת מהר, אז ביקשתי כלבה עם 'טמפרמנט חשמל' כדי שהיא תוכל ללכת בקצב של. טרני (כלבת הנחייה שלו – ג"ו), היא פשוט החיים שלי. היא זאת שנותנת לי את העצמאות להסתדר לבד, את הכבוד, הכול בזכותה", הוא מודה.
בן יעקב מסביר שטרני, לא זוכרת את כל המקומות בהם הוא נמצא והוא צריך להדריך אותה. "כל כיוון שאני רוצה שהיא תלך, אני אומר לה ימינה, שמאלה רק אם זה מקום שאנחנו רגילים ללכת אליו, אז באמצע הדרך היא כבר יכולה להבין לאן אני רוצה ללכת".
בן יעקב משחזר שבפעמים הראשונות שהלך עם כלבת הנחייה הוא הופתע מאוד. "התפעלתי מהיכולות שלה. איך שהיא עקפה מכשולים. זה היה ממש שוק עבורי. היא יודעת לעקוף מכשולים ולמצוא את הדרכים ששנינו נוכל לעבור בהם", הוא אומר.
לימור רפאל קזס, לקויית ראייה מגיל 7 שראייתה התדרדרה עם השנים ובשנים האחרונות נעזרת בכלב נחייה, מספרת איך הוא שיפר את שגרת חייה. "מאז שטדי (כלב הנחייה שלה – ג"ו) איתי חל שינוי משמעותי ביכולת שלי ללכת ברחוב באופן חופשי ומשוחרר יותר וההליכה מהירה יותר מבעבר", היא מעידה. "טדי יודע את דלתות הכניסה והיציאה של מבנים ציבוריים, ככה שאני לא צריכה אפילו לחפש, והוא מוביל אותי ישר אל הדלת".
בתקופת המלחמה, גם לימור חששה לצאת עם הכלב לטיולים יחד עם היעדר המיגון. כאן התערבה עמותת צמד. "הם גייסו מתנדבים וביחד איתם ועם טדי יצאנו להליכות משותפות", היא אומרת.
קזס משחזרת שבפעמים הראשונות, הכלב לא התייחס לאזעקה. "הוא פשוט נשאר במקום ומתוך דאגה לחייו לימדתי אותו שכשיש אזעקה, צריך להיכנס לממ"ד. כלבי הנחייה הם כל כך משמעותיים בחיינו וטוב שהם קיימים".
