בית המשפט העליון החמיר את עונשו של מוחמד ח'טיב, מטפל לשעבר במעון "רמת חיפה", שהורשע בגרימת מותו ברשלנות של אפרים (אפי) בן ברוך ז"ל, בן 29, ובהתעללות ותקיפה של דיירים נוספים עם מוגבלות שכלית. בעקבות ערעור המדינה הועלה עונשו מארבע לחמש שנות מאסר בפועל. יתר רכיבי העונש, ובהם פיצוי של 75 אלף שקל למשפחתו של בן ברוך, נותרו על כנם.
ח'טיב עבד כמטפל במעון בין מאי ליולי 2019 והיה אחראי במסגרת תפקידו לצורכי המחיה, הבריאות, החינוך והשלום של הדיירים – קטינים ובגירים עם מוגבלויות שכליות שונות. כתב האישום נגדו כלל שישה אישומים שהתבססו בעיקר על סרטונים ממצלמות האבטחה במעון.
המקרה החמור ביותר התרחש ב-12 ביולי 2019. במשך כשעה הפעיל ח'טיב אלימות כלפי בן ברוך שוב ושוב. לפי פסק הדין, הוא היכה אותו בפניו, גרר אותו על הארץ, דחף אותו בצלעות והיטה את גופו בכוח, תוך דחיפת עורפו וראשו כלפי מטה. הוא אף הכניס אותו בכוח ובאגרסיביות לחדרים שלא היו מצולמים.
כשבן ברוך יצא בפעם האחרונה מהחדר, ראשו היה מכופף, הליכתו לא הייתה יציבה והוא התיישב בכורסה באפיסת כוחות. בהמשך הבחין ח'טיב כי בן ברוך אינו מצליח לעמוד וגופו רפוי. למרות מצבו, צוות המעון ניסה לטפל בו במשך שעות ורק בסביבות 19:20 – כתשע שעות לאחר אירוע האלימות – הוזעק אמבולנס.
בן ברוך אושפז בבית החולים כשהוא סובל מפגיעה בעמוד השדרה הצווארי ולחץ משמעותי על חוט השדרה. הוא נותח, אך ב-26 ביולי 2019 מת כתוצאה מנזק מוחי מפושט בעקבות הפגיעה, שהובילה לקריסת מערכות.
חוות הדעת הרפואיות שהוגשו לבית המשפט קבעו קשר בין החבלות שספג בן ברוך לבין התוצאה הקטלנית. מומחה רפואי קבע כי קיים "קשר סיבתי ברור" בין החבלות בעמוד השדרה הצווארי לבין שיתוק ארבע הגפיים שממנו סבל בעקבותיהן.
אלימות גם כלפי דיירים נוספים
אפי בן ברוך לא היה הדייר היחיד שנפגע מידיו של ח'טיב. בארבעה אישומים נוספים הוא הורשע בהתעללות בחסרי ישע ובאישום נוסף בריבוי עבירות תקיפה כלפי 14 דיירים במעון.
בין היתר תיאר פסק הדין מקרה שבו ח'טיב אחז בחוזקה בידו של דייר וכופף אותה לאחור, היטה את ראשו בכוח, תפס את ידיו מאחורי גבו וגרר אותו על ברכיו על רצפת הסלון. במקרה אחר תוארו דחיפה מכורסה לרצפה, גרירה והשלכה לרצפה. המעשים באישום שעסק ב-14 הדיירים כללו בין היתר דחיפות, משיכה בכוח, אחיזה חזקה וגרירה על הרצפה.
בית המשפט המחוזי קבע כי הצטברות האירועים ותדירותם מובילות למסקנה חד-משמעית שמדובר בהתעללות. עוד נקבע כי בחלק מהאירועים היה פוטנציאל רב לגרימת נזק וסבל וכי המעשים התאפיינו ב"ביזוי והשפלה של החוסה", תוך ניצול פערי הכוחות בין ח'טיב לבין הדיירים.
ח'טיב טען בין היתר כי נחשף להתנהלות דומה מצד מטפלים אחרים במעון. הטענה נדחתה. בית המשפט קבע כי גם אילו ראה עובדים אחרים נוהגים כך, היה עליו להבין כי מדובר בהתנהלות אסורה שמתנוסס מעליה "דגל אדום". בהמשך נקבע כי שיטת ההתנהלות הייתה "בלתי חוקית, בלתי מוסרית ובלתי אנושית".
עם זאת, פסק הדין מצביע גם על תמונה קשה בנוגע להתנהלות במעון. מטפלים אחרים במקום, ותיקים ומבוגרים מח'טיב, הורשעו אף הם בעבירות אלימות כלפי הדיירים. השופט חאלד כבוב הדגיש כי הדבר אינו מצדיק את מעשיו של ח'טיב, אך קבע שבמסגרת גזירת עונשו אי אפשר להתעלם מ"האווירה הכללית ששררה במעון".
העליון: העונש נמוך משמעותית מהמקובל
בית המשפט המחוזי גזר על ח'טיב ארבע שנות מאסר בפועל. בין השיקולים שנזקפו לזכותו היו גילו הצעיר – 19 וחצי בעת ביצוע העבירות – היעדר עבר פלילי, תסקיר חיובי של שירות המבחן והשיהוי של כשנתיים ושבעה חודשים בהגשת כתב האישום. לצד המאסר נגזרו עליו מאסרים מותנים ופיצוי של 75 אלף שקל למשפחתו של בן ברוך.
המדינה ערערה על קולת העונש. בית המשפט העליון, בהרכב הנשיא יצחק עמית והשופטים עופר גרוסקופף וחאלד כבוב, קיבל את הערעור.
כבוב ציין כי בפסיקה העדכנית בעבירות התעללות בחסרי ישע ניכרת "מגמה עקבית של החמרה בענישה" וקבע כי יש ממש בטענת המדינה שלפיה העונש הכולל שהושת על ח'טיב "נמוך בצורה משמעותית מהמקובל". לדבריו, בגין עבירות ההתעללות לבדן היה מקום לעונש גבוה יותר, וכאשר מצרפים לכך את מותו של בן ברוך, העונש ההולם היה צריך להיות גבוה במספר שנות מאסר.
למרות זאת, העליון הסתפק בהוספת שנת מאסר אחת והעמיד את עונשו של ח'טיב על חמש שנות מאסר בפועל, בשל הכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת למצות את הדין עם נאשם כאשר היא מחמירה בעונשו.
"דווקא מותו הביא להקלה בעונשו"
את הדברים החריפים ביותר בפסק הדין כתב הנשיא יצחק עמית. ח'טיב הורשע בגרימת מוות ברשלנות ולא בעבירת המתה חמורה יותר. עמית קבע כי ארבע שנות המאסר שהוטלו עליו במחוזי אינן הולמות את התוצאה הקטלנית של מעשיו.
הנשיא הצביע על מצב משפטי חריג: אילו אפי לא היה מת כתוצאה מהפגיעה אלא נותר משותק בארבע גפיו, סביר שח'טיב היה מורשע בחבלה בכוונה מחמירה – עבירה שעונשה יכול להגיע ל-20 שנות מאסר – והעונש שהיה מוטל עליו עשוי היה להיות גבוה יותר.
"נוצר אפוא מצב לפיו דווקא מותו של המנוח הביא בסופו של יום להקלה בעונשו של המשיב", כתב עמית. הוא הזכיר גם את עבירות ההתעללות בחסר ישע על ידי אחראי שבהן הורשע ח'טיב, עבירות שהעונש הקבוע לצדן עומד על תשע שנות מאסר.
עמית הצטרף למסקנה שיש להחמיר בעונשו של ח'טיב והבהיר כי רק בשל העיקרון שלפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשם בערעור המדינה על קולת העונש, הסתכמה ההחמרה בשנת מאסר אחת.
