ימים ספורים לפני פתיחת השנה הודיעו בעיריית תל אביב להורי הילדים בבית ספר "קהילה" בעיר שהוא עתיד להיסגר בסוף השנה הנוכחית וכל תלמידיו יעברו לבית הספר הדמוקרטי הפתוח.
בית ספר "קהילה" הוא לא עוד בית ספר, טוענים ההורים והילדים, אלא מותאם ברמה אישית לכל תלמיד ותלמיד, משולב ולא משולב, בכך שמתאימים לכל אחד את צרכיו, בין אם זה ברמת הלימודים או בכל היבט אחר.
הם מספרים על ילדים שלא הצליחו להשתלב כראוי בבתי ספר אחרים, הגיעו לבית ספר "קהילה" ומאז הצליחו להיות חלק ממנו. לדבריהם, מדובר בעשרות ילדים עם קשיי הסתגלות שכבר הצליחו להשתלב וייאלצו עכשיו להתמודד עם בית ספר חדש.
הצלחת בית הספר מוכחת גם באחוזים. 11 אחוז מכלל תלמידי בית הספר הם תלמידים שלא הצליחו להשתלב באף בית ספר אחר בעיר וכמעט נשרו מהמערכת. בסך הכל יש בבית הספר 40 אחוז ילדים עם מגוון צרכים (מחציתם עם סייעות אישיות ומחציתם ילדים שמקבלים מענה רגשי, לימודי וחברתי מותאם).
ילדי בית הספר לא מוכנים לוותר והצטרפו בעצמם למאבק להשאירו פתוח. כיתות ה' ו-ו' יצאו להפגין כבר פעמיים מול עיריית תל אביב בתקווה לשינוי ההחלטה.
**************************************
ליאם, ילד משולב בכיתה ה' בבית הספר, ביקש לכתוב כמה דברים בעצמו לראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי. הנה הם:
אני לומד בבית ספר "קהילה" מכיתה א' וממש כיף לי שם. יש לנו שיעורים מעניינים ושונים ממה שיש בבתי ספר אחרים. למשל, יש שיעור שנקרא "מדע בכל פינה", שבו בנינו מטוס ואפילו הטסנו אותו. בגלל זה ממש עצוב לי שרוצים לסגור את בית הספר. כבר הלכתי להפגנה מול העירייה ובאמת היה כיף להיות שם ולהילחם על בית הספר שלנו.
ב"קהילה" אני רגיל שכשצריך לקבל החלטה גדולה, לא בן אדם אחד פשוט מחליט בשביל כולם. אנחנו מקיימים מליאות והצבעות ולפני שמצביעים מדברים על הנושא, שומעים את הצדדים השונים וחושבים מה היתרונות והחסרונות של כל החלטה. ככה גם לילדים יש אפשרות להשפיע על דברים שקשורים לבית הספר שלהם.
אבל כשעיריית תל אביב החליטה לסגור את "קהילה" ולאחד אותנו עם בית הספר הפתוח, היא לא עשתה את זה ככה. לא שאלו אותנו, הילדים, לא את המורים ולא את ההורים. וזה מוזר לי. איך אפשר לקבל החלטה כל כך גדולה על בית הספר שלנו בלי לדבר עם האנשים שנמצאים בו כל יום?
זה גם מאוד מעציב אותי, כי "קהילה" הוא בית הספר שלי מכיתה א'. הסיסמה שלנו היא "החופש להיות אני" ובאמת ככה אני מרגיש שם. אני יכול לבחור שיעורים שמעניינים אותי וללמוד ברמה שמתאימה לי, גם אם זה אומר ללמוד עם ילדים גדולים ממני. ואם יש משהו שאני לא אוהב בבית הספר, אני יכול לנסות לשנות אותו. אני יכול להעלות הצעה במליאה ולנסות לשכנע ילדים אחרים להצביע בעדה. לא תמיד אני מצליח, אבל גם אם לא, לפחות דיברנו על זה וחשבנו על זה ביחד.
למשל, פעם חדר השילוב בבית הספר היה די משעמם ולא היה בו כמעט כלום. החלטתי שאני רוצה לשנות אותו ולהפוך אותו למקום יותר מעניין, כדי שיותר ילדים ירצו לבוא אליו. עשיתי את זה במסגרת שיעור "פרויקטים מיוחדים" שבחרתי. בבית הספר אהבו את הרעיון שלי ונתנו לי לעשות אותו, והיום יותר ילדים באים לחדר ומשתמשים בו.
זה לימד אותי משהו חשוב: אם יש משהו שאני לא אוהב, אני לא חייב רק להתעצבן עליו. אני יכול לנסות לשנות אותו ולהפוך אותו למשהו שאני כן אוהב, במיוחד כשיש סביבי אנשים שמוכנים לעזור לי.
וזה בדיוק מה שאני מנסה לעשות עכשיו עם בית הספר שלי. אני מבקש מרון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, לא לסגור את "קהילה" ולא לקחת ממני את האפשרות להשפיע על החיים שלי. אני נמצא בבית הספר רוב היום ואני חושב שמגיעה לי הזכות להשפיע על מה שקורה בו. בשבילי זה כמו בית ואני לא רוצה שייקחו אותו ממני.
אני אולי רק בכיתה ה', אבל עדיין יש לי קול. אני רוצה שיקשיבו לו וגם לקול של כל שאר הילדים ב"קהילה".
