בית המשפט העליון דחה אתמול (שני) את העתירה שביקשה לעצור את הרפורמה בהתפתחות הילד, שבמסגרתה מבטל משרד הבריאות בהדרגה את האפשרות לקבל מקופות החולים החזר כספי עבור טיפולים פרטיים.
העתירה הוגשה על ידי ארגון "נכה לא חצי בן אדם" ועמותת מכון שליו נגד שר הבריאות, יו"ר ועדת הבריאות של הכנסת וארבע קופות החולים – כללית, מכבי, מאוחדת ולאומית. פסק הדין ניתן על סמך כתבי הטענות, ללא דיון בעל פה בפני ההרכב, על ידי השופטים רות רונן, דוד מינץ וחאלד כבוב.
העמותות ביקשו מבג"ץ להקפיא את יישום הרפורמה למשך שנה, לחייב את המדינה למסור נתונים ומידע על היערכות קופות החולים ולאפשר למטופלים המקבלים טיפולים פרטיים במסלול ההחזר להמשיך בהם. בית המשפט דחה את הבקשות וקבע כי בשלב הנוכחי אין עילה להתערבות ברפורמה.
עם זאת, השופטים לא התעלמו מהבעיה המרכזית שעליה הצביעו העותרות – המחסור במטפלים וזמני ההמתנה לקבלת טיפולי התפתחות הילד. השופטת רונן, שכתבה את פסק הדין, התייחסה ל"קושי הנוכחי של קופות החולים בגיוס ושימור כוח אדם" וקבעה כי הוא "משליך באופן ישיר על זמינות התורים ואיכות הטיפולים שניתנים על ידיהן. קושי זה לא נעלם מעינינו ומובן כי אין להקל בו ראש".
למרות זאת, בית המשפט קיבל בשלב זה את עמדת משרד הבריאות שלפיה הפתרון לזמינות התורים אינו המשך קיומו של מסלול ההחזרים, אלא חיזוק מערכת הבריאות הציבורית והגדלת כוח האדם בקופות.
"נראה כי אין חולק שהדרך להשגת מטרות חשובות אלה אינה קצרה וכי היא עלולה להיתקל בקשיים", כתבה רונן. עם זאת, לדבריה, נכון בשלב זה לאפשר למשרד הבריאות ולקופות החולים את "מרחב הנשימה" הדרוש ליישום המהלך.
מסלול ההחזרים נולד בגלל התורים
אחת הנקודות המעניינות בפסק הדין היא שמסלול ההחזרים שהמדינה מבטלת כעת נוצר מלכתחילה בעקבות חוסר היכולת של קופות החולים לעמוד בזמני ההמתנה שקבע משרד הבריאות.
טיפולי התפתחות הילד, ובהם קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית, כלולים בסל הבריאות. בעבר הם ניתנו במכוני הקופות, באמצעות ספקים שבהסדר או באמצעות מטפלים פרטיים תמורת החזר.
כבר ב־2006 קבע משרד הבריאות כי זמן ההמתנה לקבלת שירות לא יעלה על שלושה חודשים לתינוקות מתחת לגיל שנה ועל ארבעה חודשים לילדים גדולים יותר. לאחר שהקופות לא עמדו בזמנים האלה, נקבע ב־2010 כי ילד שלא קיבל שירות בזמן יוכל לקבל טיפול פרטי והקופה תחזיר את עלותו בניכוי השתתפות עצמית ובהתאם לתעריף משרד הבריאות. במהלך השנים התרחב השימוש במסלול עד שכשליש מכלל הטיפולים בתחום התפתחות הילד ניתנו באמצעותו.
אלא שבמשרד הבריאות הגיעו למסקנה שלצד קיצור התורים, המסלול יצר בעיות אחרות: משיכת מטפלים מהמערכת הציבורית לפרטית, העמקת הפער בין משפחות שיכולות לממן טיפול פרטי מראש לבין אלה שאינן יכולות, פגיעה בטיפול הרב־מקצועי והסרת האחריות מהקופות לשיפור זמני ההמתנה.
השלב הבא: ילדים עם אוטיזם עד גיל 6
ביטול ההחזרים נעשה בחמש פעימות. הפעימה הראשונה נכנסה לתוקף בפברואר 2026 ונגעה למטופלים חדשים עד גיל 6 שאינם מוגדרים כסומטיים ואינם מאובחנים עם אוטיזם. הפעימה השנייה נכנסה לתוקף באוגוסט והרחיבה את המהלך למטופלים חדשים מעל גיל 6 בקבוצות הרלוונטיות.
השלב הבא משמעותי במיוחד למשפחות בקהילת האוטיזם: ב־1 בינואר 2027 אמורה להיכנס לתוקף הפעימה השלישית, שבמסגרתה יבוטל מסלול ההחזר גם עבור מטופלים חדשים עד גיל 6 המוגדרים כסומטיים או מאובחנים עם אוטיזם. המעבר לפעימה כפוף להמלצת גורמי המקצוע.
בינואר 2028 אמור הביטול לחול על כלל המטופלים החדשים ובינואר 2030 גם על המטופלים הקיימים.
פסק הדין מבהיר כי ילד שכבר קיבל אישור מתועד למסלול ההחזר לפני כניסת הרפורמה לתוקף עשוי להיחשב מטופל קיים גם אם טרם החל לממש את ההחזר בפועל, בכפוף לתנאים שנקבעו. גם מי שכבר מטופל במסלול ונדרש להחליף מטפל באותו תחום לא יהפוך בשל כך ל"מטופל חדש".
"ילדים לא יוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם"
העמותות הזהירו בעתירתן כי המערכת הציבורית עדיין אינה ערוכה למהלך. הן הצביעו על מחסור במטפלים, זמינות תורים נמוכה ותעריפי שכר שלטענתן מקשים על גיוס ושימור אנשי מקצוע. לטענתן, התוצאה עלולה להיות שילדים עם מוגבלות לא יקבלו את הטיפול הדרוש להם בזמן. בעתירה נטען כי בשל הירידה בזמינות התורים "פעוטות וילדים עם מוגבלויות לא יוכלו לממש את הפוטנציאל שלהם כיאות", וכי הדבר עלול להעמיק את הפער בינם לבין ילדים אחרים.
העמותות טענו גם כי משפחות בעלות אמצעים יוכלו להמשיך לרכוש טיפולים פרטיים מכיסן, בעוד משפחות אחרות ייאלצו להמתין למערכת הציבורית. טענה נוספת נגעה לרצף הטיפולי. העותרות הזהירו כי ניתוק כפוי ממטפל קיים עלול לגרום ל"פגיעה ממשית בהתפתחות המטופלים".
משרד הבריאות טען מנגד כי דווקא מסלול ההחזרים תרם להחלשת המערכת הציבורית וכי הדרך לקצר את זמני ההמתנה בטווח הארוך היא להחזיר אליה מטפלים ולחזק את קופות החולים.
לפי הנתונים שמסר המשרד לבית המשפט, עד סוף מרץ 2026 קלטו הקופות כ־166 תקנים של מטפלים חדשים, לא כולל הרחבת התקשרויות עם מטפלים העובדים מולן בהסדר. לפי הערכת המשרד, לצורך מתן מענה לשתי הפעימות הראשונות נדרשת קליטה של כ־177 תקנים עד סוף 2026. לדברי המשרד, הרפורמה כוללת גם הגדלה בעשרות מיליוני שקלים של התמיכה בקופות, הסכמי שכר שהעלו את שכרם של עובדי מקצועות הבריאות בקופות ופתיחת מסלולי לימוד חדשים והרחבת מסלולים קיימים במטרה להגדיל את מספר המטפלים.
השופטים נתנו משקל גם לכך שהרפורמה מיושמת בהדרגה ושכל התקדמות אמורה להיבחן על בסיס נתונים. בפועל, לקראת הפעימה השנייה החליט משרד הבריאות לדחות את ביטול ההחזרים ביישובים מסוימים לאחר בחינת מידת המוכנות של הקופות. בית המשפט ראה בכך אינדיקציה לכך שהמהלך נעשה באופן מדוד וכתב כי הדבר מעיד על "נקיטת צעדים מדודים וזהירים מצד המשיבים".
"בג"ץ זרק את הילדים מתחת לגלגלים"
ב"נכה לא חצי בן אדם" ובשליו הגיבו בחריפות לפסק הדין וביקרו בין היתר את העובדה שהוא ניתן ללא דיון בעל פה ואת חיובן של העמותות בהוצאות. "בג"ץ זרק את הילדים עם הצרכים המיוחדים מתחת לגלגלים", מסר אלכס פרידמן, מייסד ויו"ר "נכה לא חצי בן אדם". "פסק דין פתאומי, ללא דיון, ובנוסף קנס אסטרונומי לשתי עמותות שבסך הכל העזו להילחם למען הילדים. כנראה שבית המשפט העליון מדבר הרבה על זכויות אדם – אבל ברגע האמת אין מקום לחלשים ביותר. ולצערנו לא בפעם הראשונה".
שרונה שליו, יו"ר עמותת שליו, מסרה: "זו החלטה קשה ומאכזבת. מאחורי הרפורמה יש ילדים אמיתיים שכבר היום ממתינים חודשים לטיפול חיוני. אנחנו מכירים את המציאות מהשטח ויודעים מי ישלם את המחיר. נמשיך לעמוד לצד הילדים והמשפחות ולא ניתן להם להישאר לבד".
העמותות הוסיפו כי בעקבות כניסתה לתוקף של הפעימה השנייה כבר כיום יש ילדים הממתינים לטיפול ומשפחות שנאלצות, לטענתן, לממן טיפול באופן פרטי. לדבריהן, עורכי הדין גיא אקוקה ונטלי אלון טיפלו בעתירה בהתנדבות.
העליון מתח ביקורת על העתירה
לצד הדיון ברפורמה עצמה, הקדיש בית המשפט חלק מפסק הדין לאופן שבו נוסחה העתירה. מכבי טענה כי העותרות עשו שימוש לא ראוי בבינה מלאכותית בהכנתה. השופטים לא קבעו שכך אכן קרה, אך ציינו כי העתירה הייתה "רוויה הפניות לאסמכתאות שיש בהן חוסר התאמה פנימית".
לפי פסק הדין, בתשעה מתוך 18 עמודי העתירה הופיעה רשימה ארוכה של עילות להתערבות שיפוטית, שחלקן כלל אינן קשורות לנושא, ובהן סוגיות הנוגעות לסבירות מינוי שרים ולפעולות התביעה הכללית. "אין זה ברור אם מדובר בשימוש לא ראוי בבינה מלאכותית", כתבה רונן, "אולם כך או אחרת – ודאי שלא היה מקום להגשת העתירה באופן הזה". עוד נכתב כי מוטב היה אילו העותרות היו ממקדות את טיעוניהן בעילות ובאסמכתאות הרלוונטיות.
העתירה נדחתה. שתי העמותות חויבו בהוצאות בסך 4,000 שקלים לכל אחד מששת המשיבים – 24 אלף שקלים בסך הכל. בית המשפט קשר בין חיוב ההוצאות לבין הביקורת שמתח על העתירה.
העמותות מחו גם על כך. "פסיקת הוצאות בסכום כזה נגד עמותות מתנדבים מעבירה מסר קשה לכל ארגון חברתי שמעז לעמוד מול המדינה ולהגן על אוכלוסיות מוחלשות", מסרו. "תם ולא נשלם. נמשיך להיאבק בכל הכלים העומדים לרשותנו למען הילדים והמשפחות".
