במשך יותר משנה חיפש ברנדון בראון מקום שיוכל לטפל בבנו ניקולס. הנער בן ה־16 היה אוטיסט לא ורבלי עם מוגבלות שכלית וצרכים מורכבים וככל שהתבגר התקשתה משפחתו להתמודד בבית עם ההתפרצויות שלו.
כשהמשפחה מצאה לבסוף את Midlands Center – מרכז ממשלתי בדרום קרוליינה לאנשים עם מוגבלות שכלית והתפתחותית – היא חשבה שהגיעה למקום שיודע כיצד לטפל בו. ב־25 במאי 2025 ניקולס מת שם.
כעת הגיש אביו תביעת מוות ברשלנות נגד המחלקה לבריאות התנהגותית ומוגבלויות התפתחותיות של דרום קרוליינה. התביעה מייחסת למדינה רשלנות חמורה וטוענת כי ניקולס הוכנס למתקן ריסון שעוטף ומקבע את גופו בתוך חדר חם, לאחר שמערכת מיזוג האוויר ביחידה התקלקלה.
נתיחה שלאחר המוות שנערכה למחרת קבעה כי סיבת המוות הייתה "ככל הנראה היפרתרמיה כתוצאה מריסון בתוך מעטפת בחדר חם".
התביעה טרם הוכרעה בבית המשפט והטענות המופיעות בה עדיין לא הוכחו. עם זאת, חלק מהכשלים המתוארים בה מופיעים גם בבדיקה מינהלית שנערכה בעקבות מותו של ניקולס.
הדקות שקדמו למותו של ניקולס תועדו במצלמות האבטחה של המרכז. עורכי הדין של המשפחה השיגו את הסרטונים והכניסו אותם לתיק המשפטי.
בסביבות השעה 18:00 נראה ניקולס הולך הלוך ושוב בין חדרו ללובי כשהוא נסער ומחזיק כוס פלסטיק ריקה. בשלב מסוים הוא מטיח את הכוס בדלפק ומתחיל להכות את ראשו במסגרת של דלת. בשעה 18:13 הוא נראה מקיא לתוך פח אשפה.
כעבור כחמש דקות אנשי הצוות מלווים אותו בחזרה לחדרו ומביאים לפתח החדר שני מתקני ריסון מסוג Humane Wrap. מדובר במעין מעטפת עבה שעוטפת את הגוף ומקובעת באמצעות רצועות כדי להגביל מאוד את יכולת התנועה.
לפי התביעה, ניקולס המשיך להקיא גם בחדר. למרות זאת, בסביבות 18:40 הוא הוכנס למתקן הריסון. כעבור כעשר דקות הוא כבר לא הגיב. ניקולס פונה לבית החולים, שם נקבע מותו.
לצפייה בסרטון על המקרה. אזהרה: קשה לצפייה
לפי התביעה, באותו יום התקלקלה מערכת מיזוג האוויר ביחידה שבה שהה ניקולס והטמפרטורה במקום עלתה. אנשי הצוות ניסו להתמודד עם החום באמצעות מאווררים, פתיחת דלתות והחשכת החדרים.
אביו של ניקולס סיפר ל־WIS News 10 כי המשפחה אכן הסכימה מראש לאפשר שימוש ב־Humane Wrap במצבי קיצון, אך רק כמוצא אחרון. לדבריו, הוא מעולם לא העלה בדעתו שהמתקן ישמש את הצוות בתנאים כאלה.
"חשבתי שמכיוון שיש בבניין ילדים עם צרכים מיוחדים, אחת העדיפויות העליונות תהיה לוודא שלא חם להם מדי ושמתקנים את המזגן", אמר. לדבריו, אילו היה נשאל אם הוא מסכים שבנו יוכנס למתקן הריסון כאשר אין מיזוג, תשובתו הייתה חד־משמעית: לא.
עו"ד סקוט אוונס, המייצג את המשפחה, אמר כי ההקאות היו צריכות להדליק נורה אדומה אצל הצוות ולהוביל לבדיקה רפואית, ולא להתפרש בהכרח כחלק מהתנהגותו של הנער.
"אנחנו צריכים לזכור שזה למעשה מתקן רפואי", אמר. "הקאה יכולה להיות סימן לפגיעת ראש. היא יכולה להיות סימן להתייבשות ולהוביל להתייבשות נוספת. כשמטפלים באוכלוסייה פגיעה, צריך להיות מסוגלים לשים בצד את המחשבה שמדובר ב'התנהגות' ולעשות את מה שנכון מבחינה רפואית".
29 פעמים בחודש אחד
לאחר מותו של ניקולס נערכה בדיקה מינהלית בנוגע לחשדות להתעללות, הזנחה וניצול. לפי מסמכי בית המשפט, הבדיקה הצביעה על כמה כשלים משמעותיים בהתנהלות הצוות.
בין היתר נמצא כי לא הוזמנה הערכה רפואית לניקולס לפני שהוכנס למתקן הריסון, למרות החום בחדר, העובדה שהטיח את ראשו וההקאות החוזרות. עוד נמצא כי אנשי הצוות לא החלו לבצע בו החייאה בארבע הדקות הראשונות לאחר שנראה מחוסר הכרה, וכי ציוד הנשמה מסוג Ambu bag לא היה זמין באופן מיידי – דבר שעיכב את פעולות ההחייאה.
הבדיקה העלתה גם אי־התאמות בין גרסאות אנשי הצוות לגבי המועד שבו החלה ההחייאה.
פרט נוסף שנחשף בתביעה מעורר שאלות קשות בנוגע לאופן שבו נעשה שימוש בריסון במרכז. לפי התביעה, ניקולס הוכנס ל־Humane Wrap לא פחות מ־29 פעמים בחודש אחד במהלך שהותו במקום, אף שהנחיות המדינה מגדירות את השימוש בו כאמצעי של מוצא אחרון.
לאחר מותו השעתה המדינה את השימוש במתקני Humane Wrap במסגרות שבאחריותה.
בתביעה נטען גם כי המדינה כבר ידעה על בעיות בהתנהלות הצוות כלפי ניקולס. בנובמבר 2024, חודשים לפני מותו, הוא הותקף לכאורה על ידי אנשי צוות במרכז. בעקבות אותו אירוע שני עובדים הושעו ללא שכר, עובד אחד פוטר, עובד נוסף התפטר והמקרה דווח לרשויות אכיפת החוק במדינה.
יותר משנה חיפשו מקום לבנם
מאחורי התביעה נמצא גם סיפורה של משפחה שניסתה במשך זמן רב למצוא פתרון לבנה. ניקולס אובחן עם אוטיזם משמעותי, מוגבלות שכלית, ADHD, OCD וחרדה. לדברי אביו, מבחינה התפתחותית תיפקד ברמה של פעוט. בגיל 16 הוא כבר התנשא לגובה של כ־1.90 מטר ושקל כ־113 ק"ג.
עם כניסתו לתיכון החריפו ההתפרצויות שלו והמשפחה התקשתה לשמור עליו ועל יתר בני הבית. אביו סיפר כי במהלך שנה אחת נאלץ להזמין את המשטרה או כוחות החירום כתריסר פעמים. ניקולס תלש דלתות ממקומן, והוריו הגיעו בעקבות אירועים שונים לחדרי מיון עם חתכים וחבלות. אחיו הצעיר איתן אוטיסט גם הוא.
לדברי האב, בתי החולים שאליהם פנתה המשפחה נהגו להרגיע את ניקולס באמצעות תרופות ואז לשחרר אותו הביתה, מבלי לספק פתרון ארוך טווח. מסגרות פרטיות שאליהן פנו הציעו תקופות המתנה של עד 18 חודשים או סירבו לקבל אותו בשל מורכבות צרכיו.
באוגוסט 2024, לאחר שאביו פנה ישירות לבכירי מערך המוגבלויות במדינה, התקבל ניקולס ל־Midlands Center. לאחר תקופה במסגרת אחרת, שבה לדברי המשפחה איבד משקל רב וקיבל תרופות הרגעה מדי יום, הוא הוחזר בפברואר 2025 ליחידת Walnut במרכז.
"פשוט היינו צריכים מקום שיוכל לעזור לנו", סיפר אביו. "דיברנו עם האנשים ב־Midlands Center וראינו שיש להם הרבה ידע. נראה היה שהם מבינים היטב את הבעיות של ניק". שלושה חודשים לאחר מכן הוא מת.
"לא רוצה שעוד משפחה תחשוב שמצאה מקום בטוח"
עו"ד אלכסנדרה צ'והאן, שמייצגת גם היא את המשפחה, טוענת כי מותו של ניקולס חושף בעיה רחבה הרבה יותר: מחסור במסגרות ובשירותים מתאימים למשפחות של ילדים ואנשים אוטיסטים עם צורכי תמיכה גבוהים.
לדבריה, היא פוגשת שוב ושוב משפחות שעוברות למדינות אחרות בארה"ב משום שאינן מצליחות לקבל בדרום קרוליינה את השירותים שילדיהן זקוקים להם. היא קראה למחוקקים במדינה לבחון את המימון למערך ולחייב הכשרה מקיפה של הצוותים במרכזים הממשלתיים.
עבור ברנדון בראון, התביעה היא גם ניסיון למנוע ממשפחה אחרת לעבור את מה שקרה למשפחתו. "אני לא רוצה שעוד משפחה תחשוב שסוף סוף מצאה מקום שיכול לעזור לה", אמר, "ואז תעבור את מה שאנחנו עברנו".
WIS News 10 פנה למחלקה לבריאות התנהגותית ומוגבלויות התפתחותיות של דרום קרוליינה וביקש את תגובתה לטענות ולמדיניות הריסון. נכון למועד פרסום הכתבה המקורית, המחלקה לא השיבה.
