בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע חייב לאחרונה חברה בתחום האריזה והשירותים לשלם לעובד לשעבר 889,301 שקלים, לאחר שקבע כי החברה לא העבירה במועד לקרן הפנסיה כספים שנוכו משכרו. כתוצאה מכך נקטע הרצף הביטוחי של העובד וכאשר מצבו הרפואי החמיר כעבור כמה שנים תביעתו לקבלת פנסיית נכות ממנורה מבטחים נדחתה.
פסק הדין ניתן על ידי סגנית נשיאת בית הדין, השופטת רחל גרוס, יחד עם נציגת הציבור מזל אברמסון ונציג הציבור מרדכי אדרעי. התובע דרש פיצוי של יותר ממיליון שקלים בגין אובדן פנסיית הנכות וכן 20 אלף שקלים בגין עוגמת נפש. מי שחויבה בתשלום הפיצוי היא המעסיקה ולא מנורה מבטחים. התביעה נגד קרן הפנסיה נדחתה כבר בפברואר 2024 בהסכמת התובע וההליך נמשך נגד המעסיקה בלבד.
התובע היה מבוטח בקרן הפנסיה של מנורה מבטחים במשך שנים. במאי 2016 החל לעבוד בחברת האריזה והשירותים. בהסכם העבודה נקבע כי החברה תפריש עבורו כספים לפנסיה החל מהחודש הראשון לעבודתו. בתלוש השכר של יוני 2016 ניכתה החברה משכרו כספים עבור הפרשות פנסיוניות בגין מאי ויוני, אלא שלפי פסק הדין החברה לא העבירה את הכספים בפועל למנורה מבטחים באותה עת. עבור חודש יולי היא גם לא ניכתה וגם לא העבירה כספים לקרן.
התובע עזב את החברה לאחר תקופת עבודה קצרה והחל לעבוד במקום אחר. המעסיק החדש חידש את ההפקדות לקרן הפנסיה בספטמבר 2016, רטרואקטיבית לחודש יולי, אלא שמנורה מבטחים הגדירה את התובע כעמית "חדש" ואיפסה את תקופת החברות שלו בקרן. לכאורה מדובר היה בתקלה בהפרשות הפנסיוניות שנמשכה תקופה קצרה, אלא שארבע שנים מאוחר יותר התבררה המשמעות הכלכלית העצומה שלה.
כשהפך לנכה, התברר הנזק
באוקטובר 2020, בעקבות החמרה במצבו הרפואי, הפסיק התובע לעבוד. הביטוח הלאומי קבע לו בהמשך נכות רפואית צמיתה בשיעור של 65% ואובדן כושר השתכרות מלא בשיעור של 100%.
בפברואר 2021 הוא הגיש למנורה מבטחים תביעה לקבלת פנסיית נכות. רופא הקרן קבע כי הנכות נובעת מדלקת מפרקים פסוריאטית שהייתה קיימת עוד לפני מועד הצטרפותו המחודש לקרן בספטמבר 2016. מכיוון שהוא טרם השלים מאז תקופת אכשרה רצופה של 60 חודשים, תביעתו לפנסיית נכות נדחתה. גם ערר שהגיש נדחה.
התובע טען בבית הדין כי אילו המעסיקה הקודמת הייתה מעבירה את ההפרשות הפנסיוניות בזמן, הרצף הביטוחי הוותיק שלו היה נשמר. במקרה כזה הוא לא היה נחשב לעמית חדש ולא היה נדרש להתחיל מחדש את תקופת האכשרה.
בית הדין קיבל את הטענה וקבע כי קיים "קשר סיבתי ישיר" בין אי־העברת הכספים על ידי המעסיקה לבין קטיעת הרצף הביטוחי ושלילת הזכאות לפנסיית הנכות. בית הדין דחה גם את ניסיונה של החברה לייחס לתובע אשם תורם וקבע כי האחריות לנזק שנגרם בשל אובדן הכיסוי הביטוחי מוטלת עליה.
גם מי שעבד פחות משלושה חודשים זכאי
אחת הקביעות העקרוניות בפסק הדין נוגעת לעובדים שמתחילים עבודה חדשה כאשר כבר קיימת על שמם קרן פנסיה פעילה. המעסיקה טענה כי התובע עבד אצלה תקופה קצרה משלושה חודשים ולכן לא קמה לה חובה להפקיד עבורו כספים מכוח צו ההרחבה לפנסיה חובה.
בית הדין דחה את הפרשנות הזו. הוא קבע כי עובד שמגיע למקום עבודה עם קופה פעילה זכאי להפרשות פנסיוניות החל מיומו הראשון. האפשרות לבצע את ההפקדה בפועל לאחר שלושה חודשי עבודה, באופן רטרואקטיבי, היא רק ארכה טכנית שניתנה למעסיק – ולא תקופת המתנה שמבטלת את הזכות. "אין בארכה טכנית זו כדי לגרוע או להפקיע את עצם הזכאות המהותית שנולדה והתגבשה לזכות העובד מיומו הראשון", קבע בית הדין. עוד נקבע כי גם אם העובד מסיים את עבודתו לפני שהשלים שלושה חודשים, המעסיק עדיין חייב לבצע עבורו את ההפרשות הרטרואקטיביות.
במהלך המשפט התברר גם פרט משמעותי שפעל לחובתו של התובע. בית הדין קבע כי בעת קבלתו לעבודה הוא מסר הצהרת בריאות כוזבת והעלים מידע מהותי על מצבו הרפואי הכרוני. בין היתר, בשאלון שמילא השיב בשלילה לשאלות הנוגעות למחלה כרונית, נטילת תרופות ובעיות רפואיות המקשות על עבודה מאומצת. אלא שבית הדין קבע כי גם התנהלות זו אינה פוטרת את המעסיקה מחובתה לבצע עבורו את ההפרשות הפנסיוניות. במילים אחרות, הסוגיה הרפואית לא שינתה את החובה של המעסיק לשמור על זכויותיו הפנסיוניות של העובד.
889 אלף שקלים מהמעסיקה
העובד תבע 1,005,578 שקלים בגין פנסיית הנכות שאיבד בעבר ובעתיד. לאחר בחינת חוות הדעת האקטואריות שהגישו הצדדים, קבע בית הדין את הנזק על 889,301 שקלים.
בית הדין הורה למעסיקה לשלם את הסכום כפיצוי חד־פעמי מהוון ולא בתשלומים חודשיים, בין היתר כדי שלא להותיר את התובע תלוי בחוסנה הכלכלי העתידי של חברה פרטית. עוד נקבע כי אין לקזז מהפיצוי את קצבאות הנכות הכללית שהוא מקבל מהביטוח הלאומי. התביעה לפיצוי נוסף של 20 אלף שקלים בגין עוגמת נפש נדחתה ובית הדין החליט שלא לפסוק הוצאות משפט.
