מאת גילי מצא, עיתונאית-צלמת ובעלת הבלוג "לטייל עם גילי"
שנים לא הייתה בישראל תערוכה שהיכתה גלים ככה. עשרות אלפי כרטיסים נמכרו מראש לרטרוספקטיבה הענקית שמציגה בימים אלה במוזיאון תל אביב, פרי יצירתה של האמנית היפנית יאיוי קוסאמה. התערוכה, שמנצלת את רוב חללי המוזיאון, כוללת 250 עבודות, ובהן "חדרי אינסוף", הדלעות המפורסמות שהפכו לאייקון תרבותי, כדורי מראות שהוצגו בביאנלה בוונציה ב-1966, חדרי פיפ-שואו ועוד.
קוסאמה בת ה-92 היא תופעת טבע המלאה בסתירות וניגודים. היוצרת שאחראית להיסטריית תורים לתערוכותיה המציגות במוזיאונים הנחשבים בעולם, חיה את חייה האישיים כשהיא נעולה בעולם משלה, מתגוררת בבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו, שבו אישפזה את עצמה לפני שנים רבות, ויוצרת בסטודיו הסמוך אליו. היא מתמודדת עם השדים הכי אפלים שיש: התעללות אכזרית שעברה מצד אמה ואלימות מינית שכפה עליה אביה, אשר הותירו בנפשה צלקות שרק קילומטראז' עצום של יצירות כמו שלה יכול, אולי, להתחיל לרפא.
השבוע ביקרתי בתערוכה שלה בתל אביב, המשקפת את הנושאים שהכי מעסיקים אותה – אינסוף, חזרתיות והיטמעות בחלל. כל אלה, התרשמתי, הם מראות לדרמה נפשית אינסופית. את קוסאמה אי אפשר לסכם אפילו לא בספר עב כרס, אבל אני בכל זאת ניסיתי להתחיל להבין משהו על נפשה.
קוסאמה היא מתמודדת נפש, ומתמודדי נפש זה לא צמד מילים גס. השבוע יצא לי להאזין ל"מבינת אמנות" שהתראיינה וכינתה אותה "חולת נפש". בעיניי זה עלבון המעיד על בורות. כן, היצירה שלה משקפת טלטלות נפש קשות ומסוכנות, אבל גודל היצירה מעיד על אובססיה אחת גדולה מכולן – והיא האובססיה לריפוי עצמי.
התערוכה מאורגנת באופן כרונולוגי, כאשר בכל אולם יש הי-לייט משלו. אפשר לעקוב אחרי ההתפתחות של קוסאמה מעבודות מוקדמות על נייר ביפן, ועד פריצות הדרך ששינו את עולם האמנות שעשתה בניו יורק. זו העיר שבה הפכה לכוכבת מטאורית, ושם גם התרסקה, כמו באחד מחדרי הללה-לנד מזכוכית שהיא יוצרת.
הכרונולוגיה עוזרת להשקיט במעט את הפרעת הקשב והריכוז, שנוצרת למשל מהתבוננות ממושכת בסדרת העבודות המונומנטליות "נפשי הנצחית", שהיא החלה לעבוד עליהן ב-2009. עבודות שהן פראיות, הזייתיות, טרופות בצבעים, בצורות, בחזרתיות חסרת גבולות. מתוך כ-700 עבודות כאלו שקוסאמה יצרה כמסמך, פה מוצגים שלושה קירות ענק, שהם רק טעימה מהסוגה הזו.
"זר של אהבה שראיתי ביקום" הוא מבוך ענק שנוצר במיוחד לכבוד התערוכה, שבו, לפי הנרטיב של קוסאמה, אתה מאבד כיוון, מאבד את מה שנדמה כמוכר, רואה עוד ועוד מאותו דבר, בשפע שמהמם את החושים ולא משעמם אף פעם. זה מבוך שמשקף את מה שקוסאמה הכי אוהבת: להיטמע בתוך משהו ענק, בין אם זה במיצבים בהם היא לובשת בגד זהה לרקע, או שותלת בהם בובה בת דמותה. בהחלט הגיוני עבור מי שבחרה באמנות כבת זוג, בטוטאליות שאין שנייה לה. המיצב הזה מורכב מעשרות זרועות מתנפחות דמויות תמנון, מנוקדות בשחור, על רקע ורוד בזוקה, ולרגע חששתי שהן ילפתו אותי בזרות האימתנית שלהן.
בתערוכה ישנם ארבעה "חדרי אינסוף", שהם חדרי מראות בתוך מראות, שהתורים הארוכים אליהם מרמזים על מיקומם ברחבי המוזיאון. קוסאמה היא פרסומאית גאונה, אלופת מדיה חברתית ושיווק, שלמרות שטענה שהיא א-מינית, השתמשה הרבה בסקס כמקדם מכירות והתערטלה בחופשיות בשנות השישים העליזות במיצבים שצולמו מכל עבר ואיבר. "שדה הפאלוסים" שמוצג פה הוא חדר מראות יחסית קטן, אבל מייצר הדהוד ושכפול אינסופי, כאשר המבקר טובע בפאלוסים שמסתערים מכל כיוון.
שיטוט בתערוכה מהדהד אצלי את המחשבה שהיחס למתמודדי נפש בעולם וגם אצלנו בישראל דורש מהפך. אם יש בכלל מישהו שיכול לחולל אותו, אולי זו קוסאמה. רק היא יכולה לדבר על חללי הנפש ולגייס מיליונים ושיח ציבורי אמפתי, כמו שקורה ביחס למי שחולים בגופם. רק היא, קוסאמה, מכירה את עומקם של חדרי האינסוף בנפש, החדרים האפלים והנוראיים, שקושרים אנשים למיטות וגורמים להם לאבד את שלהבת החיים. רק את, קוסאמה, יכולה לתת לעולם מופע מציצני-אותנטי כמו שאת אוהבת עם תקווה גדולה, אולי, לריפוי.
רוצים לקרוא את המאמר המלא ולצפות בכל התמונות? >>> https://bit.ly/3GLnOB8
- הכותבת היא עיתונאית-צלמת ובעלת הבלוג "לטייל עם גילי"
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום "המקצוענים" של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
