”תתארו לכם עולם יפה פחות עצוב ממה שהוא ככה”, מזמר שלמה ארצי בשירו הידוע, האהוב במיוחד על שי איציק. איציק, בן 30, מתמודד עם אוטיזם בתפקוד בינוני, ועבור אמא שלו, מלכי, זה לא רק שיר, אלא ממש מוטו לחיים. היא תיארה עולם טוב יותר עבור בנה וחבריו לרצף – וגם יצרה כזה.
כל הורה רוצה את הטוב ביותר עבור הילד שלו, אך לא רבים מצליחים לשבור קירות ותקרות כמו מלכי, המשמשת כמנכ”לית של עמותה בשם ”בקהילה”. במסגרת העמותה היא הקימה בשביל בנה ובשביל אוטיסטים כמוהו מסגרות של תעסוקה, פנאי, ולאחרונה גם פרויקט ראשון מסוגו בישראל של דיור בקהילה לבוגרים עם אוטיזם בתפקוד בינוני ונמוך.
הפרויקט כולל הקמת דירות בסביבה קרובה למשפחות, כאשר בכל דירה בין 3 ל-6 שותפים. הבית הראשון נפתח לפני כחודש ומאכלס שישה צעירים אוטיסטים בווילה רחבת ידיים באחד מיישובי גוש דן. ”חשוב לי להבהיר שבתפיסה שלי צריך לראות את כל צורכי החיים כמכלול – תעסוקה, דיור ופנאי”, מסבירה מלכי בשיחה עם אתר “שווים”. “הדיירים הם לא רק שותפים לדירה, אלא מדובר פה בשותפים לחיים, סוג של משפחה חדשה. חבר’ה שמכירים היטב אחד את השני כבר שנים ממסגרות התעסוקה והפנאי”.
מלכי מנסחת את תפיסת עולמה בנושא במשפט קצר ופשוט להבנה: “הרי אף אחד לא רוצה להקים משפחה עם אנשים שאינו מכיר, ופה יש חבורה מגובשת היטב”. לדבריה, כשראתה שלאחר גילאי בית הספר אין מענה מתאים לבנה ולצעירים נוספים במצבו, היא החליטה להקים עבורם לפני כמה שנים מרכז למידה ותעסוקה בשיתוף אוניברסיטת בר אילן ובהפעלה של עמותת אלו”ט. במרכז, שנמצא בשטח האוניברסיטה, הם עובדים במגוון תפקידים – החל מעבודה משרדית וכלה במעבדת ביולוגיה – וגם מקבלים שיעורים בתחומים מגוונים – שפה ותקשורת, אקטואליה, הוצאת מידע מהמחשב, כישורי חיים, שימוש בכסף ועוד. “אוניברסיטת בר אילן היא דוגמה נהדרת לשילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה, ומגיע להם על זה שאפו גדול”, מציינת מלכי.
בישול וקרוספיט במועדון החברתי
הפעילות לא מסתיימת בתום שעות העבודה. לאחר מכן ממשיכים הצעירים למועדון חברתי, בו מוצעת להם בכל יום פעילות פנאי אחרת – מבישול ועד מוזיקה או קרוספיט. כאשר הגעתי לבקר במועדון לפני כשבוע, זה היה יום הבישול. עוד לפני שנכנסתי למקום, שנמצא בקרוואן בפאתי הקמפוס, ניגש אליי צעיר בשם אלון. כששאל אותי לתאריך הלידה שלי – ישר נקב ביום בשבוע בו נולדתי. מסתבר שהוא מוכשר מאוד בתאריכים. גם כששאלתי אותו באיזה יום בשבוע ייצא יום העצמאות של 2025 או ליל הסדר של 2028, הוא ידע לענות בקלות ובמהירות.
בפנים החניכים היו עמלים על הכנת ברוסקטות עם עגבניות ושום. ליד כל חניך היה מונח מתכון וכולם עבדו בחריצות. שקד בת ה-25, שעובדת במרכז התעסוקה בתחום משאבי אנוש ומבלה את שעות הפנאי במועדון בשלוש שנים האחרונות, מספרת שהיא נהנית מהחברים במועדון ובמיוחד אוהבת לבשל ולרקוד.
לאחר הקמת מרכז התעסוקה והמועדון חלמה מלכי להקים מסגרת דיור מלווה לשישה מהצעירים, כולל בנה, שכבר התחברו והכירו מהמסגרות הקודמות. חלמה – ויצאה לבצע. את המשאבים, היא מספרת, מספקת אלו”ט, שמשתתפת במימון השכירות לבית , והיתר מגיע מקצבאות הנכות והשירותים המיוחדים של הדיירים. מכיוון שהסכום המוקצב לפרויקט על ידי המדינה אינו גבוה, כרגע אין מימון לשהותם של הדיירים בדירה בסופי השבוע, ולכן הם חוזרים לבית הוריהם. בקרוב, כך היא מקווה, המדינה תוציא מכרז לדיור בקהילה של אנשים עם אוטיזם בתפקוד בינוני ונמוך, ואז יהיה מימון לשהות מלאה ,ובתקווה יקודמו פרויקטים דומים נוספים.
ארוחת ערב משותפת בווילה
הבית של הדיירים לא דומה בכלל למה שאנו מדמיינים כאשר אנו חושבים על דיור המיועד לאנשים עם מוגבלויות. מדובר בווילה רחבת ידיים יפה ומטופחת, המותאמת במיוחד לצורכי הדיירים. ניכר שנעשה כל מאמץ על מנת להשרות במקום אווירה ביתית וחמימה. בווילה יש סלון מרווח, חדר משפחה נעים ומאובזר ומספר רב של חדרי שירותים ומקלחות. לכל דייר חדר משלו, שם הוא חופשי לעסוק בתחביביו. אחרי שעות העבודה והמועדון החברתי, מתקיימת בווילה בשעות הערב ארוחה משותפת שהדיירים מכינים בתורנות ואוכלים יחד.
בכל רגע נתון יש בבית מדריכות שעוזרות לדיירים בתפקוד היומיומי, מתווכות להם את המציאות בווילה וגם מארחות להם לחברה. אך מטרת העל היא לאפשר לדיירים עד כמה שניתן עצמאות ולמידת מיומנויות חיים. אלה כוללות הכנת רשימת קניות, הליכה למרכול, ניקיון ובישול. כשהגעתי בשעת ערב לדירה, אחד הדיירים, תומר, עמל על הכנת ביצים בגרסאות שונות לכל דייר ומדריכה, לאחר ששאל אותם בדיוק איזו ביצה כל אחד רוצה. שי, הבן של מלכי, חזר בדיוק עם אחת המדריכות מתורנות קנייה בסופר.
המשכתי את הסיור בבית עם רועי, דייר בן 25, ששמח לקחת אותי לסיבוב בחדרו הנאה והמרווח. לבקשתו, צילמתי אותו בין שני הרהיטים האהובים עליו בחדר – הטלוויזיה והמחשב. רועי אוהב מאוד להכין ארוחות ערב ולבלות עם חבריו, אבל כשהוא לבד בחדר הוא גם מאוד אוהב לעשות מדיטציות ולשמוע מוזיקה מרגיעה.
חלום של אמא אחת
רועי שמח להראות לי גם את החצר היפה, את הסלון ואת שאר חלקי הבית, ומשם פנה לשחק עם המדריכה יעל. בחדר המשפחה הנעים פגשתי את הדייר גיא, ששיתף אותי באהבתו למוזיקה בכלל ולשלמה ארצי בפרט (השיר האהוב עליו הוא ”האהבה הישנה”). לפי אוסף הדיסקים המכובד שהיה בחדר, נראה כי ארצי אהוד במיוחד על דיירי הבית. כשחזרתי לסלון שוחחתי עם המדריכה דנה, שסיפרה שהיא עובדת עם הדיירים כבר שנתיים במסגרת המועדון, ושמחה להצטרף גם לפרויקט הדיור.
נכון להיום, מרבית הצעירים על הרצף בתפקודים בינוניים ונמוכים מתגוררים בהוסטלים. המודל של בית בקהילה הוא ניסיון לשנות את המציאות הזו. “עם התקדמות הטיפול וההבנה כי שילוב בקהילה הוא חלק בלתי נפרד מקידומם של אנשים עם אוטיזם, יש חשיבות גדולה בהקמת מודל עדכני מתאים”, אומרים לי באלו”ט. “כעמותת הורים, אנחנו שואפים לשפר כל הזמן את המענה שניתן לצעירים על הרצף במגוון תפקודים, כאשר הדיור בקהילה לצעירים בתפקוד בינוני הוא אפשרות נוספת שיכולה להתאים לרבים מהם, כחלק מתפיסה של השתלבות בקהילה וטיפוח עצמאות. זו זכות עבורנו להיות שותפים במיזם המסתכל על איכות חייהם של צעירים עם אוטיזם בתפקוד בינוני ומאפשר להם מגורים בבית שכולו כבוד ואהבת האדם. זה בית ראשון, ובתקווה לרבים רבים שיבואו אחריו”.
לי, בכל מקרה, הייתה חוויה מעניינת לפגוש את הצעירים בבית שלהם בקהילה ולראות במה כל אחד מהם טוב, אם זה ציור או קרוספיט, זיכרון לתאריכים או מוזיקה. נראה שעמותת “בקהילה” מצליחה לייצר מסגרת כוללת ומלאה, המספקת לחניכיה את צורכיהם, מתעסוקה ודיור ועד לביטוי עצמי. משמח לראות את הצורה העמוקה בה התוכנית משפיעה על משתתפיה, את המענה שהיא נותנת למשפחות ואת היחס האישי שהדיירים מקבלים. מה שהחל מחלום של אמא אחת לספק לבנה חיים מלאים ועשירים, הפך למפעל חיים שמשנה את חייהם של עוד צעירים אוטיסטים. וכמו שאמרו באלו”ט, בתקווה שזו רק ההתחלה.
