אריאנה מלמד (64), עיתונאית, סופרת, מבקרת טלוויזיה ופעילה חברתית, פירסמה לפני כמה שעות פוסט כואב שהופנה לחבריה בפייסבוק, שבו ביקשה: “אל תשליכוני לעת זקנה”.
בפוסט תיארה מלמד, שהפכה לפנים מוכרות לציבור הרחב בעקבות הופעתה בתוכנית הריאליטי “האח הגדול”, את מצבה הרפואי הקשה, ולראשונה גם את התמודדותה עם פוסט טראומה.
וכך היא כתבה:
“חברות. חברים. אנא שתפו. בכל כוח האהבה.
זו בקשה ענקית ופשוטה מאוד לעזרה.
אני חולה. מאוד. רשימת התחלואה שלי מקיפה לפחות 6 התמחויות שונות ברפואה מערבית, והיא תופיע בסוף הבקשה הזאת.
איש חכם מאוד ששמו יאיר לפיד אמר לי לפני 15 שנה, “אבל קודם תטפלי בעצמך לפני שאת מצילה את העולם”.
לא הצלחתי.
לא בטיפול בעצמי וכמובן לא בהצלת העולם. למה? כי אני אישה חולה. מאוד. מגיל 8.
מאז אני גם נכה. מתאונת דרכים מחרידה. רובכם לא שמעתם על זה כלום.
ובעיקר לא דיברתי על המחלה הרעה מכולן. המתנה הנהדרת שלא מפסיקה לתת. כמו תיבת פנדורה. כמו פצצת מצרר עם מנגנון השהיה ארוך מאוד. כמו אריאנה. כלפי עצמה. בלעשות טוב לאחרים עד כמה שניתן וקצת מעבר… ולהישאר לבד בלי חשמל בבית מוכה עכברים ולחתוך קצת את עצמה. כשאף אחד לא ראה או ידע כמובן.
קוראים זה פיטיאסדי. קוראים לזה פיטיאסדי מורכב.
יש לי את זה ובענק. בשנתיים האחרונות עשיתי כל מה שניתן כדי שלא תדעו.
אבל המחלה כרגע חזקה ממני.
בעקבות רצף אירועים מטורף שמתחיל בבן זוג מתעלל… נמשך בהתלקחות של אהבה נושנה… ממשיך בשוטרים שעלבו בי ודחפו אותי ואת ההליכון שלי בבלפור מאות פעמים, עובר לחיסון 2 שגרם לרעידת אדמה פיזית עם התפרצות של 5 מחלות אוטואימוניות, מתפצל ללילת אל קאדר שנה שעברה, בה ירו על ביתי ברחוב הגיחון בירושלים מאות צרורות של קרלואים ונפצים וחזיזים, ואף אחד מהמשטרה לא הגיע לחלץ אותי…
וזוהי רק ההתחלה. ההמשך גרוע יותר וטוב יותר. תלוי את מי שואלים.
לא יודעת לבקש עזרה כמו שצריך, ולכן אקצר ואנסה:
1. אני עובדת קשה כל חיי. מגיל 15.
2. כל מה שצברתי, נעלם. אין לי ארכיון. אין לי בית. אין לי משפחה תומכת.
3. יש לי בן זוג אהוב שמאושפז כרגע ברמב”ם עם התקף קשה של טרשת נפוצה. אני כבר לא יכולה לעזור לו.
4. אני כבר לא יכולה לעזור לעצמי. אתמול ברחתי מאשפוז במחלקה הפנימית ברמב”ם כי דלקת הפרקים ממנה אני סובלת נראתה בעיניי פחות חשובה מלנקות את הבית לבד כי אירעה כאן פריצה והמשטרה אמרה לא לנגוע בכלום, ולמרות שלא כיף לעשות ספונג’ה בכיסא גלגלים אז מכפתלי. אין לי כסף. גנבו לי 1,000 דולר שהיו אמורים להחזיק אותי עד שיסתדר פרויקט שאני עובדת עליו כמו מטורפת כבר שנה…
וזוהי רק ההתחלה.
יש לי מטפל רגשי נהדר. אלדד אידן כפרה עליו. יש פסיכיאטר תבוני שאני מתייעצת איתו לפעמים כאיש מקצוע וחבר. ד”ר אמיר מנדל. יש כלב טיפולי. דירה שכורה מתוקה הרוסה בבת גלים. ממנה רציתי לברוח עד אתמול.
אני כבר לא יכולה לברוח מגורמי מצוקה וסטרס.
ואני לא מסוגלת לבקש עזרה ממה שמוגדר כ “גורמי הרווחה”.
אני מבקשת מחברים. כי בשביל זה יש חברים. לא?
בבקשה, אל תשליכוני לעת זקנה. אנא שמישהו מכם פשוט יגיע אליי בשעות הקרובות וביחד עם רשת החברים הגדולה והנפלאה שלי ננסה להוציא אותי ממשבר עמוק שגם אישה די נבונה ובעלת תושייה כמוני לא מסוגלת עוד להתמודד איתו לבד.
תודה”.
למי שמעוניין, אפשר לתרום לאריאנה:
העברה לחשבון 28871506, בנק הדואר, סניף 001, על שם אריאנה מלמד.
