כבר השנה: 74 אוטובוסים נגישים יופעלו בקווים בינעירוניים בעשרות מוקדים ברחבי הארץ, על פי מנהל אגף נגישות במשרד התחבורה, גבי נבון. את הדברים חשף הבוקר (שלישי) בוועדת העבודה והרווחה בכנסת, שדנה בנושא הנגשת קווי אוטובוס לאנשים עם מוגבלות. "בשנת 2024 יתווספו 40 אוטובוסים נוספים", סיפר עוד נבון, והוסיף כי "תתאפשר הזמנת נסיעה מונגשת בטלפון – עד 24 שעות טרם הנסיעה".
יו"ר הוועדה ישראל אייכלר (יהדות התורה) העביר מסר חד למשרד התחבורה לפעול להנגשה כוללת של התחבורה הציבורית, להתאים קווי שירות מותאמים לפי הזמנה ולבחון הנמכת הכניסה של אוטובוסים בינעירוניים לטובת קשישים ואנשים עם קלנועיות. בנוסף, דרש אייכלר לדווח בתוך חודש וחצי לוועדה על התקדמות לעבר הפתרונות האלו, וקרא לרשויות המקומיות להקים מאגר מידע עם פרטים על תושבים הזקוקים להסעה נגישה.
"לא יכול להיפגש מחוץ לעיר"
רון גבאי, תושב אשדוד וסטודנט באוניברסיטת בר אילן המתנייד בקלנועית, סיפר על תלותו בהוריו בהגעה לאירועים חברתיים, והקושי שהוא חווה בהתניידות עצמאית. "אני לא יכול לקיים מפגשים חברתיים מחוץ לעיר, לנסוע למשחקי ספורט ולהיפגש עם בני משפחה מעיר אחרת", אמר גבאי. "באתי להעביר מסר – אני מתנייד באופן עצמאי כמה שאני יכול, אבל לא ייתכן שבשנת 2023 אין תחבורה ציבורית בינעירונית נגישה. אני קורא מפה מעל בימת הכנסת לקדם את הנושא הזה".
יו"ר ארגון נכי שיתוק מוחין, אברהם יוסף סלומה, סיפר כי מחיר מונית מביתו ברמת גן לכנסת בירושלים הוא 1,500 שקלים, ובנוסף – לא כל נהגי האוטובוסים העירוניים מוכנים להיצמד למדרכה, ונהג שהתלוננו נגדו בגין כך, לא נענש.
לשנות את החוק – ולחייב הנגשה
לדברי יוזמת הדיון, ח"כ דבי ביטון (יש עתיד), בעוד הרכבת והתחבורה הציבורית העירונית מונגשים, הרי שהתחבורה הציבורית הבינעירונית איננה כזאת. הדבר הופך אנשים עם מוגבלות פיזית לתלויים בסביבה, מלבד ההוצאה הכספית הכבדה. לדברי עו"ד הדס אגמון מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, יש לתקן את חוק השוויון ולחייב הנגשה. לקריאה זו הצטרפה גם היועצת המשפטית של איל"ן, עו"ד דקלה מאיר.
עו"ד ענת אריאל, היועצת המשפטית של עמותת "נגישות ישראל", הדגישה שהתוכנית הניסיונית לא יעילה, כי אוטובוס בינעירוני נגיש מאפשר רק כניסה של כיסא גלגלים, ולא של קלנועית. "המדרגות בכניסה לאוטובוס גבוהות במיוחד, לא נגישות ואף מסוכנות לקשישים ומוגבלי הליכה", אמרה אריאל והוסיפה, "האוטובוסים הבינעירוניים לא נכנסים למושבים וקיבוצים, כך שאין מענה בינעירוני לכל אלה שגרים שם".
כפתרון למחדלים אלו, הציגה אריאל פתרון המיושם בחו"ל. היא הציעה תכנון אוטובוס נגיש המאפשר כניסה של כיסא גלגלים וגם של קלנועית, עם מדרגות נמוכות בכניסה, או עם חלק קדמי מונמך לקשישים וכיסאות גלגלים. בנוסף, הציעה עורכת הדין כי התחבורה הבינעירונית מחוץ לערים הגדולות תחולק לאזורים (בהתאם לרשויות האזוריות) ובכל אזור תהיה גם תחבורת מיניבוסים מבוססת ביקוש ונגישה, וגם תאפשר הסעה לתחנות המרכזיות.
