במכללת אורנים בקריית טבעון הגיעו למסקנה שחסרה בישראל הכשרה מקצועית לתומכות חינוך במסגרות החינוך המיוחד, שלא זוכות לשום הכשרה כזאת על ידי המדינה. התוצאה: תוכנית לימודים חדשה וייעודית לנושא.
מי שהגו במקור את הרעיון הם יערה הרמלין-פיין, ראשת החוג לחינוך מיוחד במרכז האקדמי לחינוך וחברה במכללת אורנים; ויגאל פייגנבאום, מנהל בית ספר לשעבר. השניים פנו למכללת אורנים, אשר החליטה להרים את הכפפה ולעזור להקים את התוכנית, המכונה לש”ם (למחנכים שמגיעים מהשטח). כרגע מתקיים המחזור הראשון שלה, עם 27 סטודנטים. במחזור הבא צפויים כבר להשתתף 52 סטודנטים.
“תוכנית לש”ם היא תוכנית חדשה וייחודית, המיועדת לסייעות וסייעים בעלי ניסיון של שנתיים לפחות בעבודה חינוכית, ומשלבת לימודים לתואר ראשון בחינוך מיוחד עם העבודה הקיימת”, הם מסבירים. “התוכנית כוללת תואר ראשון בחוגים לחינוך מיוחד ולימודים כליים בהתמחות שילוב אומנויות בחינוך, ותעודת הוראה לחינוך מיוחד לגילאי 6-21”.
התוכנית אורכת ארבע שנים. בשנה הראשונה לומדים הסטודנטים יום וחצי באורנים, ובשנים הבאות יומיים בשבוע. כמו כן, במהלך חופשות הקיץ נדרשים הסטודנטים למספר קורסים נוספים. בתום ארבע השנים יכולים הסטודנטים להתחיל סטאז’ בהוראה. מי שמלוות את הסטודנטים באופן אישי לאורך כל תקופת הלימודים הן רכזות התוכנית, חברות הסגל האקדמי של אורנים.
בין נושאי הלימוד בתוכנית: היכרות עם מדיניות בחינוך המיוחד; היכרות עם סוגי לקויות; הוראה מותאמת בקריאה וכתיבה ובמתמטיקה; דידקטיקה ופדגוגיה בחינוך המיוחד; התפתחות אישית ומקצועית של המחנכת – מעבר מתפקיד תומכת החינוך למחנכת כיתה; שילוב אומנויות בחינוך; פסיכולוגיה התפתחותית; שיטות מחקר ולמידה רגשית חברתית.
הקורס עוסק במדדים של בריאות וחולי באוכלוסייה, ומציג מחקרים חדשניים הקשורים במערכות הגוף. הסטודנטים לומדים את עקומת ההתפתחות של הילד בכלל ואת תהליך בניית התשתית העצבית והמבנה של המוח, והקשר בין מצב סוציואקונומי והתפתחות תקינה של המוח. בנוסף, לומדים הסטודנטים מה החשיבות של תזונה נכונה והשלכותיה על מצב הרוח, ויכולת קוגניטיבית.
פוגשים את התיאוריה אחרי שכבר פגשו את השטח
ליאת מלמד, סטודנטית בתוכנית, מספרת: “האנשים שיצאו מהתוכנית יהיו מחנכים כל כך טובים. כולם נמצאים שם מתוך רצון עז וחיבור לתחום”.
מלמד החלה את דרכה כסייעת לתלמיד על הרצף האוטיסטי בתפקוד נמוך. היא ליוותה אותו בכל השיעורים ובהפסקות. “עבדתי כל יום מ-10:00 עד 15:30. אם היה לו קשה בכיתה הייתי יוצאת אתו לטיול, והייתי לצידו בכל אתגר שהוא נתקל בו”, היא אומרת.
לאחר מכן הייתה סייעת כיתתית, יחד עם עוד תומכת חינוך. כעת היא מורה מחנכת. לדבריה, סטודנטים בתוכנית לש”ם פוגשים את התאוריה אחרי שכבר פגשו את השטח. “או ליותר דיוק, חוו ילדים עם התפרצויות, התמודדו בתהליכי שינוי בחזית הראשית ובחרו לחבק את החלום שלהם להיות אלה שמחללים שינוי בקרב עתיד ילדינו”, היא אומרת. “עד לפני תוכנית לש”ם, היה קשה מאוד להצליח להשיג תואר אקדמי. התוכנית נותנת אפשרות ללמוד ולעבוד יחד באותה נשימה, מבלי לפגוע בחיי המשפחה ובפרנסת המשפחה. סטודנטים בתוכנית לומדים כאשר הם כבר פוגשים את השטח יום יום, תיאוריה שהופכת הלכה למעשה”.
מלמד מוסיפה, כי “כיום אין הכשרות שניתנות על ידי המדינה או על ידי בתי הספר, וגרוע מכך – בהמון בתי ספר יש פגישות בנושא מורכבויות של התלמידים והסייעת כלל לא לוקחת חלק בפגישה, ובכך נרשמת תחושה של זלזול ומהר מאוד נוצרת שחיקה של סייעות בבתי הספר”.
מלמד והרמלין-פיין מביעות שתיהן תסכול לגבי מעמד הסייעות בארץ. “תפקיד הסייעת הוא משמעותי אך לצערי הוא לא מקבל הוקרה כראוי בהמון מסגרות חינוכיות”, מדגישה מלמד.
“תומכות ותומכי החינוך עושות עבודה סופר חשובה, והן לא זוכות להכשרה שמגיעה להן”, מחזקת הרמלין-פיין. “להבדיל ממורים וגננות, שבמסגרת לימודיהם קיבלו ארגז כלים להתמודד עם מגוון של אתגרים, סייעות לא מקבלות את אותה התמיכה. הן חוות מציאות מורכבת, ויכולות להיתקל באירועי אלימות. גם הן צריכות את ההכשרה המתאימה להתמודד עם סיטואציות מורכבות אלה. תוכנית לש”ם מספקת את זה”.
במקביל לתוכנית הזו, באורנים יש גם את תוכנית מש”י (מחנכות שנות ינקות), במסגרתה לומדים לימודי תעודה במשך שנתיים, ומי שרוצה ממשיכה להיות גננת.
“המשימה שלנו היא לראות איך תופסים את המקצוע של ‘תומכת חינוך’ כמקצוע לכל דבר, כדי שאותן סייעות יקבלו את ההכשרה הטובה ביותר”, מסכמת הרמלין-פיין. “הקושי נמצא במימון. יש מחסור עצום בכוח אדם, ומי שכן נמצא בשטח לא מקבל את האפשרות להתפתח. מטרתנו היא שיקבלו העלאה במשכורת ושיתפנה להן זמן ללימודים. מגיע להן שיכירו בזה מקצוע לכל דבר, הגיע הזמן. כמו כן, הכשרות בעתיד צריכות להתבצע על ידי מרכזי פסגה של משרד החינוך. בהסכם האחרון נקבע כי מעכשיו תתאפשר העלאת שכר לתומכות חינוך, ועל מנת להתקדם בתחום יצטרכו לעבור הכשרות. על הנייר הכל יפה, אבל זה לא מעשי. העלאת שכר תלויה ב-100% משרה, שזה 42 שעות בשבוע. במערכת החינוך עובדים 37 שעות, כך שלמעשה כלל לא עומדים בקריטריונים”.
