מדור “שווים סיפור” מתפרסם בחסות מפעל הפיס
הטבח נוראי של 7 באוקטובר הביא את תושבי קו העימות להתפנות מבתיהם, על רקע הסכנה מטילים ומחבלים. אלא בזמן שעשרות אלפי אנשים עברו לכל מקום מוגן אפשרי שהסכים לקבל אותם, היו לא מעט אנשים עיוורים שלא יכלו להתארח במקומות השונים – מפאת חוסר נגישות.
כאן נכנס לתמונה בית חינוך עיוורים בירושלים, שממש מתחילת המלחמה פתח את שעריו לאירוח אנשים עיוורים עם משפחותיהם שנמצאים בקו העימות. צוות בית החינוך הסב את המקום לאירוח של 60 איש – בסביבה מוכנת ונגישה. ובמקביל עמל על יצירת פעילויות שינעימו את זמנם של האורחים בתקופה הקשה הזו.
"כבר ביום הראשון למלחמה הבנו שאנשים יזדקקו לאירוח, והחל מהיום השני התחלנו לקלוט אותם", מספר אורן גנור, מנהל שירות הקהילה בבית החינוך. "עכשיו כבר מתארחים אצלנו כ-40 איש, מתוכם 25 עיוורים".
המקום, שפועל למעלה ממאה שנים, מספק בימים כתיקונם תעסוקה לעיוורים, בנוסף לבית ספר שמופעל במקום ולמתקנים נוספים, כולם נגישים. "יש לנו בריכה, חדר כושר, אודיטוריום, נגרייה ועוד הרבה – כולם נוצרו למען עיוורים ונגישים עבורם", מסביר גנור.
********************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
********************
המטרה העליונה של בית החינוך היא ליצור חברה משותפת, בה כולם יקבלו את כולם. "כל אחד כאן יכול לתרום ולהיתרם", מסביר גנור, בעצמו עיוור ומנהל את שירותי הקהילה במקום.
כדי לתת מענה לכל מי שזקוק לעזרה, וגם לעיוורים שלא נמצאים בקו העימות, בית החינוך נותן להם את האפשרות להתארח במקום חמישה ימים. זה נועד כדי לאפשר תחלופה, כך שאנשים נוספים שחרדים בעקבות המצב יוכלו להנות מהאירוח במקום וממה שיש לו להציע. "יש לנו 20 חדרי אירוח בסביבה טובה ונגישה, כשבמסגרת האירוח כולם מקבלים שלוש ארוחות ביום ופעילויות להעברת הזמן".
כאמור, לא רק עיוורים מגיעים להתארח. "כדי שלא יהיו לבד, אנחנו נותנים אפשרות למשפחות להתארח גם. יש לנו זוג עיוורים עם שלושה ילדים שלא עיוורים, יש משפחות שאחד בני הזוג לא עיוור ועוד. אנחנו עושים הכל כדי לתת את העזרה הטובה ביותר".
"יותר קל כשכולם ביחד"
אירית חן (50), תושבת יבנה, סבלה בשבוע הראשון למלחמה מחרדות, בעקבות האזעקות הרבות שנשמעו באזורה. היא ביקשה להתארח במקום, וקיבלו אותה בשמחה. "היה לי מאוד קשה כשהייתי בבית", משחזרת חן. "בעלי נמצא בעבודה כל היום ואני מאוד מפחדת לבד".
מהשבוע השני מתארחת חן במקום, וגם היא תורמת את חלקה ומנעימה את זמן הנוכחים בהופעות מוזיקליות. "עד עכשיו הופעתי פעמיים, וביום חמישי יש לי הופעה נוספת", היא מספרת. "ומלבד זה אני עוזרת גם באופן שוטף למקום, עם סדר ונקיונות".
מלבד סיוע בהפחתת החרדה, חן נהנית גם פשוט להיות בחברת אנשים. "כשכולם ביחד יותר קל לשרוד את התקופה הזאת", היא מסבירה.
בית החינוך מקבל תקציב ממשרד הרווחה למימון האירוח של אנשים שגרו בקו העימות ופונו מבתיהם. ואולם לגבי שאר האנשים במקום, הוא לא מקבל מימון ונאלץ להסתדר עם תרומות. "אנחנו מבקשים מכל מי שיכול, לתת יד ולעזור לנו להמשיך בעבודה שלנו", מסכם גנור. לתרומות לבית החינוך הקליקו כאן
