על מנת לסקור את ספרו של אילן רגב, פניתי אליו לבקש עותק. תגובתו הפתיעה אותי: "את השיווק מנהלים לי ספרי ניב, אשקול זאת, תודה". ולא הבנתי איזו סיבה יש לאדם לסרב למנגנון שיווקי חינם אין כסף לספרו בדמות כתבה באתר של אנשים שחלקם סובלים מאותה הפרעה. הייתי עתידה להבין זאת בהמשך.
קראתי את הספר "יומנו של הלום" באבחה אחת זריזה למדי (ובחרתי כאן את המילה אבחה בקפידה), מה שלא אופייני לי על פי רוב. אני נוטה להתמהמה בקריאתי בתקופה הנוכחית, ולהתחיל לקרוא במספר ספרים במקביל.
הספר כתוב בשפה פשוטה וברורה. קולח כמי נחל פכים. עד לקריאתי אותו, לא הבנתי עד כמה אין לי מושג מהי הפרעה פוסט טראומטית, אפילו שאני עצמי סובלת ממנה מימי ילדותי.
רגב מסביר היטב את הקשר בין המאורעות שגרמו להפרעת הדחק לבין מאפייני התנהגותו בהווה, ובכך
מדגים בצורה חדה וברורה את מידת והיקף הנזק שנגרם לו, ולכל אדם שמתמודד עם סוג זה של קושי נפשי.
"אני לא בוטח באף אחד, תמיד חושד שרוצים ממני משהו (עמ' 61)". כשקראתי את השורה הזו הבנתי את תגובתו כלפיי וחשתי הקלה. אני לא אוהבת שגורמים לי להרגיש שאני מנסה לנצל מישהו. אבל בזכות
ההסבר, יכולתי לקבל בקלות את גזר הדין.
בין יתר תובנותיו של רגב לגבי מצבו, הוא מספר שהידרותרפיה "מסייעת להקל את הכאב, מקדמת הרפייה רגשית ופיזית ומשפרת משמעותית את הרווחה הרגשית (עמ' 65)". עוד הוא מסביר: "עבודה עם בעלי חיים משחררת מאוד מפחדים ומלחצים (עמ' 71)".
******************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
******************
סיכמתי ביני לבין עצמי, טרם קבלת העותק האלקטרוני של הספר, שאקרא אותו בכל מקרה, כי זה
חשוב. אני שמחה שנפל בחלקי לסקור אותו ואני ממליצה בחום לכל מי שמתמודד עם תופעות של פוסט
טראומה ומקנן בו ספק לגבי מצבו, ולכל מי שחי עם מישהו שמתמודד עם תופעות לא מובנות כאלה ואחרות, לקרוא את הספר. עשו לעצמכם שירות.
