כמעט ארבע שנים לאחר התקיפה האלימה שהסעירה את המדינה, תועדה במצלמות אבטחה וזכתה לחשיפה נרחבת ברשתות ובכלי התקשורת, גזר אתמול (ראשון) בית משפט השלום בכפר סבא את דינו של אוריאל טרשי, שהורשע בתקיפתו של צביקה סודרי, אדם עם תסמונת דאון המוגדר חסר ישע.
השופט גיל גבאי גזר על טרשי תשעה חודשי מאסר בפועל, אולם קבע כי הוא יוכל לרצות את העונש בדרך של עבודות שירות ככל שיימצא מתאים לכך על ידי הממונה על עבודות השירות. בנוסף נגזרו עליו שישה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 15 אלף שקל לצביקה סודרי.
בפועל, המשמעות היא שבסבירות גבוהה טרשי לא ירצה אפילו יום אחד בכלא, אלא יבצע עבודות שירות בלבד.
על פי כתב האישום שבו הודה טרשי במסגרת הסדר טיעון, האירוע התרחש ביולי 2022 במיני-מרקט בכפר סבא. זמן קצר לאחר שבנו האוטיסט של טרשי נדחף על ידי סודרי מחוץ לחנות, הגיע האב למקום כשהוא זועם.
לפי הכרעת בית המשפט, טרשי נכנס לחנות, אחז בסודרי, היכה אותו שוב ושוב בפניו ובגופו, רדף אחריו בין מדפי המכולת, בעט בו, הפיל אותו לרצפה, הרים אותו והמשיך להכותו גם כאשר בעלי המקום ניסו להפריד ביניהם. בשלב מסוים אף נגח בו בראשו והשליך לעברו מגש פלסטיק.
השופט ציין כי האירוע כולו נמשך כדקה, אך הדגיש כי מדובר באלימות חמורה כלפי אדם חסר ישע שהנאשם ידע היטב על מוגבלותו.
התביעה ביקשה מאסר בפועל
במהלך הטיעונים לעונש ביקשה המדינה לקבוע מתחם ענישה של 10 עד 16 חודשי מאסר ולהטיל על טרשי עשרה חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. התביעה הדגישה כי מדובר בתקיפה אגרסיבית ומשפילה של אדם עם מוגבלות שכלית, וכי יש להעביר מסר ברור של אפס סובלנות כלפי אלימות נגד חסרי ישע.
מנגד, סניגורו של טרשי ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בצו מבחן ו-150 שעות שירות לתועלת הציבור בלבד. ההגנה טענה כי מדובר באירוע חריג שהתרחש על רקע פגיעה מתמשכת לכאורה בבנו האוטיסט של טרשי וכי מאז האירוע התפרקה משפחתו והוא הפך למטפל העיקרי בבנו.
שירות המבחן עצמו המליץ שלא לשלוח את טרשי למאסר, אלא להסתפק בצו מבחן ובשירות לתועלת הציבור, בין היתר בשל השתלבותו בהליך טיפולי והערכת סיכון נמוכה להישנות עבירות אלימות.
בגזר הדין קיבל השופט גיל גבאי חלק מטענות ההגנה וקבע כי למרות חומרת המעשים, אין מדובר באלימות ברף הגבוה ביותר. "באופן יחסי ומבלי להקל ראש, אין מדובר באלימות ברף גבוה של חומרה", כתב, אך הוסיף כי הפגיעה הנפשית שנגרמה לסודרי היא קשה במיוחד.
השופט הדגיש כי טרשי הגיע למקום לאחר שנודע לו על האירוע עם בנו, כשהוא "מוכוון מטרה ללמד את המתלונן לקח". עוד קבע כי הנזק הפיזי שנגרם לסודרי היה מוגבל יחסית, אולם הנזק הנפשי עצום.
על פי תסקיר נפגע העבירה, מאז התקיפה סובל סודרי מסיוטים, חרדות, פחד לצאת מהבית, רגרסיה בתפקוד ושינויים משמעותיים באישיותו. שירות המבחן אף התרשם כי חלק מהנזק שנגרם לו עלול להיות בלתי הפיך.
"צביקה לא יודע להרביץ"
במהלך המשפט נשמעו עדויות קשות מצד בני משפחתו של סודרי. מייקי סודרי, אחיו והאפוטרופוס שלו, סיפר כי מאז התקיפה אחיו "כבר לא ישן בלילות", סובל מסיוטים ומפחדים ומתקשר לבני המשפחה באמצע הלילה כאשר הוא שומע רעשים. לדבריו, צביקה שהיה בעבר אדם עצמאי ושמח "השתנה מאוד מאז המקרה".
אחותו ליאורה העידה כי חיי המשפחה נחלקו ל"לפני ואחרי". "צביקה כבר אינו אותו אדם", אמרה. "הוא מתעורר בבהלה ושואל למה האיש הרביץ לו. אין לי תשובה שתרפא את הפחד שנכנס לנשמתו".
אח נוסף, בני סודרי, אמר לבית המשפט כי לאורך כל חייו של צביקה לא התקבלה אפילו תלונה אחת על אלימות מצדו והוסיף: "צביקה לא יודע להרביץ גם".
מנגד, גרושתו של טרשי, מעיין, תיארה את הפגיעה הקשה שנגרמה לדבריה לבנם האוטיסט בעקבות הפרשה. לדבריה, מצבו של הבן הידרדר משמעותית, הוא נשר מהלימודים, סובל מהתפרצויות זעם ומפחדים רבים ומטופל כיום על ידי גורמי רווחה. היא טענה כי עוד לפני האירוע במכולת היו מקרים שבהם סודרי פגע בבנם וכי הילד היה "טרף קל" בשכונה.
השופט ציין כי הטענות בדבר אירועים קודמים לא הוכחו במידה מספקת ולכן נתן להן משקל מוגבל בלבד.
"יצאתי מבית המשפט שבורה"
לאחר מתן גזר הדין פירסמה ליאורה סודרי פוסט נוקב בפייסבוק שבו הביעה אכזבה עמוקה מהחלטת בית המשפט. "לפני כשלוש שנים התריע פרקליט המדינה מפני הפגיעה בחסרי ישע והדגיש את הצורך בענישה מרתיעה ומשמעותית", כתבה בפוסט. "אבל היום, כשעמדנו מול גזר הדין, הרגשנו עד כמה גדול הפער בין ההצהרות לבין המציאות… אחי לא חזר להיות מי שהיה. התקיפה לא הסתיימה באותו יום. היא ממשיכה לחיות בתוכו ובתוכנו בכל יום מחדש.
"היום הבנו שוב מדוע כל כך הרבה אנשים איבדו אמון במערכת. פעם אחר פעם אנחנו שומעים על מקרי אלימות קשים, על תקיפות אכזריות, על רציחות ועל עונשים שרבים מרגישים שאינם משקפים את חומרת המעשים. לעיתים נדמה שהקורבנות ובני משפחותיהם נושאים את העונש האמיתי, בעוד הפוגעים ממשיכים הלאה בחייהם. אני לא מצפה לנקמה, אני מצפה לצדק. אני מצפה שמי שפוגע בחסר ישע ייענש באופן שישקף את חומרת מעשיו. אני מצפה שמי שהרס חיים יישא באחריות אמיתית למעשיו. אני מצפה שמערכת המשפט תשלח מסר ברור של הגנה על הקורבנות והרתעה כלפי עבריינים.
"כי היום התחושה היא שהקורבנות ממשיכים לשלם את המחיר גם אחרי שההליך המשפטי מסתיים… יש נפגעים שנשארים עם צלקות נפשיות לכל החיים. יש אחים, הורים וילדים שנושאים כאב שלא מסתיים לעולם. מול כל זה, קשה להבין כיצד עונשים כה קלים יכולים להיחשב לצדק.
"אנחנו שבורים, כואבים ומאוכזבים. אבל לא נוותר. נגיש ערעור, נפעל בכל דרך חוקית העומדת לרשותנו ונמשיך להיאבק כדי שהקול של אחי יישמע וכדי שהעוול שנעשה לו לא יישכח. כי חברה נמדדת בדרך שבה היא מגנה על החלשים ביותר שבה".
