בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים ביטל את הרשעתם של זוג הורים לבת עם אוטיזם, שבמשך כמעט חמש שנים לא ביקרה באופן סדיר ורצוף במסגרת חינוכית ובמשך כשנתיים מתוכן אף לא הייתה רשומה למוסד חינוכי. השופטת יהודית דורי דסטון קבעה כי אף שההורים עברו על חוק לימוד חובה, נסיבות המקרה החריגות מצדיקות את ביטול הרשעתם.
במרכז גזר הדין, שניתן בשבוע שעבר, עומדת בתם הבכורה של בני הזוג, כיום בת יותר מ-18, המאובחנת עם אוטיזם ברמת תפקוד נמוכה וכן עם פוסט טראומה. לפי כתב האישום, החל מספטמבר 2017 ועד להגשתו במאי 2022 היא לא ביקרה במוסד חינוך מוכר, למעט "תקופות זמן קצרות ולא סדירות". בשנים הראשונות הייתה רשומה במוסד לחינוך מיוחד בירושלים ובהמשך לא נרשמה כלל למוסד לימודים.
ההורים התנגדו לשיבוץ שקבע משרד החינוך. לטענתם, המסגרת שאליה שובצה בתם לא התאימה לצרכיה ולא הייתה מסוגלת לקדם אותה. בנוסף טענו כי הבת עצמה סירבה ללמוד במקום. ההורים ביקשו לשלב אותה בכיתה מותאמת במסגרת החינוך הרגיל, בניגוד לעמדת הגורמים המקצועיים במשרד החינוך.
ביולי 2024 הורשעו השניים בעבירות של אי רישום ילד למוסד חינוך ואי ביקור סדיר במוסד חינוך מוכר. בהכרעת הדין נקבע כי ההורים לא הוכיחו שעשו כמיטב יכולתם למנוע את היעדרותה של בתם, וכי דעתם שהמסגרת אינה מתאימה לה אינה יכולה לשמש הגנה מפני הרשעה. בית המשפט אף ציין אז כי גם אם המסגרת שאליה שובצה אינה מיטבית בעיני ההורים, היא עדיפה על מצב שבו נערה אינה נמצאת במסגרת חינוכית במשך חודשים ושנים.
"הנטל המוטל עליהם כבד מנשוא"
לאחר ההרשעה חל שינוי. בעקבות הצעת בית המשפט הסכימו ההורים בספטמבר 2024 לשלב את בתם במסגרת חינוכית חדשה. במשך רוב שנת הלימודים שלאחר מכן היא הגיעה אליה באופן סדיר. בהמשך שוב הפסיקה להגיע, בין היתר, לטענת האם, בעקבות אירועים שהדאיגו אותה וסירובה של הבת לחזור לבית הספר.
בשלב הטיעונים לעונש ביקשו ההורים לבטל את הרשעתם. המדינה התנגדה וטענה כי הפגיעה בזכותה של הבת לחינוך הייתה חמורה וכי נדרשת הרשעה גם משיקולי הרתעה, בין היתר משום שלבני הזוג שלושה ילדים נוספים. המדינה ביקשה להטיל על כל אחד מהם קנס בסך 7,000 שקלים והתחייבות בגובה הקנס.
אלא שהשופטת דורי דסטון הגיעה למסקנה אחרת. בגזר הדין היא הדגישה את חשיבותה של הזכות לחינוך ואת הנזק שעלול להיגרם לילד שאינו מבקר במסגרת חינוכית באופן סדיר. עם זאת, לדבריה, במקרה הזה יש להביא בחשבון את המציאות המורכבת של הורים לילדה עם צרכים מיוחדים.
"לא ניתן להתעלם מהקושי שבניהול הליך פלילי בעבירה של אי ביקור סדיר נגד הורים לילד עם צרכים מיוחדים, בנסיבות שבהן אי-שליחתו למוסד חינוכי לא נובע מהזנחה הורית גרידא", כתבה. "הורים לילד עם צרכים מיוחדים נדרשים לגייס כוחות ומשאבים אין-סופיים על מנת לפעול למען קידומו בחזיתות רבות, והנטל המוטל עליהם, כחלק מטיפול יום יומי בילדיהם, הוא כבד מנשוא".
השופטת אף העלתה שאלה עקרונית לגבי עצם השימוש בכלים פליליים במקרים מסוג זה. לדבריה, הליך פלילי גוזל מההורים זמן, כוחות נפש ומשאבים ומייצר חזית בינם לבין המערכות הציבוריות.
"בפרספקטיבה של טובת הילד, איני משוכנעת שההליך הפלילי הוא הכלי המיטבי להשבת הקטין למסגרת חינוכית", כתבה והוסיפה כי ייתכן שהפתרון נמצא בכלים "רכים" יותר של מערכות הסעד והרווחה. היא גם ציינה כי התביעה העירונית לא הגישה, לפחות בשנים האחרונות, כתבי אישום נגד הורים בנסיבות דומות.
"גם אם ההורים טעו – אין בכך כדי להפוך אותם לעבריינים"
השופטת נתנה משקל רב לכך שלהתרשמות הגורמים המקצועיים ההורים מסורים לבתם ופועלים למענה. לדבריה, החלטתם שלא לשלוח אותה למסגרת שאליה שובצה לא נבעה מהזנחה, אלא מאמונה אמיתית שהמסגרת אינה מתאימה לצרכיה.
עם זאת, היא הבהירה כי עמדתם עמדה בניגוד לעמדתם של כלל גורמי המקצוע במשרד החינוך, וכי ייתכן שההורים טעו. היא גם ציינה כי השארתה של הבת בבית ללא מסגרת חינוכית וללא תוכנית מאושרת לחינוך ביתי לא הועילה לה.
"גם אם ההורים טעו בבחירתם, מתוך אמונה כנה בצדקת דרכם, אין בכך כדי להפוך אותם לעבריינים", כתבה השופטת.
בית המשפט התחשב גם בכך שבמהלך התקופה שבה נשארה הבת בבית, האם שהתה איתה, לימדה אותה והשגיחה עליה, וככל שיכולתם הכלכלית של ההורים איפשרה זאת, היא קיבלה טיפולים שונים, בהם טיפול במוזיקה. השופטת ציינה כי לא נטען ולא הוכח שנגרם לנערה נזק קונקרטי חמור שהיה יכול להצדיק את דחיית הבקשה לביטול ההרשעה.
שיקול נוסף היה העובדה ששני ההורים הם ללא עבר פלילי והפגיעה שההרשעה עלולה לגרום לדימוי העצמי שלהם דווקא לנוכח מסירותם לבתם. "הנכון בעיניי הוא להעניק להורים כמותם 'כל תמיכה וסעד אפשרי על מנת להקל עימם'", כתבה השופטת. "תקוותי היא כי בביטול ההרשעה יוקל במעט המשא הכבד המוטל על כתפיהם".
בסופו של דבר הורתה השופטת על ביטול הרשעתם של שני ההורים. עם זאת, אין מדובר בזיכוי: הקביעה כי ביצעו את העבירות שיוחסו להם נותרה על כנה. במקום הרשעה ועונש, חויב כל אחד מהם לחתום על התחייבות בסך 1,000 שקלים להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירות לפי הסעיפים הרלוונטיים בחוק לימוד חובה.
