בשבת האחרונה הלכתי עם המשפחה למופע One של Cirque du Soleil במלון מנדליי ביי בלאס וגאס. שמרנו בסוד מבני בן התשע את העובדה שהמופע כולו מוקדש למייקל ג'קסון. הוא מעריץ מושבע, מכיר את השירים ואת כל המניירות, אבל מעולם לא ראה מופע בסדר גודל כזה.
עוד לפני שנכנסנו לאולם היה ברור שאנחנו בצרות. אי אפשר לעבור עם ילד שמעריץ את מייקל ג'קסון ליד חנות המרצ'נדייז של המופע ולצפות לצאת ממנה בידיים ריקות. כמה דקות אחר כך הוא כבר הסתובב עם כובע פדורה שחור-לבן, מוטה מעט הצידה, הראש מורכן, האצבעות נוגעות בשוליים והברך הנגדית מורמת. מייקל ג'קסון בן תשע.
בסביבות שש וחצי התמלא האולם באלפי אנשים והמופע התחיל. מוזיקה, אורות, אקרובטים שעפים מעל הראש, רקדנים מכל עבר, וכל הדבר העצום הזה מתקדם בקצב שכמעט לא מאפשר לעיניים לנוח.
ואז ראיתי אותו. אחד הרקדנים עמד על רגל אחת ונשען על קביים. בהתחלה הייתי בטוחה שזה חלק מהכוריאוגרפיה. איזו מניפולציה בימתית. אולי הרגל השנייה קשורה מאחור. לקח לי רגע להבין שלא: מולנו רוקד אדם קטוע רגל.
ודווקא הרגע הזה תפס אותי. אולי משום שאני עוסקת לא מעט בעולם המוגבלויות, הראש שלי התחיל מיד לעבוד. האם הוא כאן בזכות או בחסד? האם הבחירה בו היא אמירה של הקרקס? האם רצו "לייצג" אנשים עם מוגבלות? ואיך הוא מרגיש כשהוא עולה לבמה לצד רקדנים ואקרובטים מהטובים בעולם שלכולם שתי רגליים?
ואז קרה משהו הרבה יותר מעניין מכל השאלות האלה. שכחתי מהן. בתוך דקות הוא פשוט היה רקדן במופע. עוד גוף שנע על הבמה, עוד אמן בתוך הדבר המטורף הזה שמתרחש מול העיניים. הקביים שלו כבר לא נראו לי כמו אביזר רפואי. הם היו חלק מהתנועה שלו.
ואז חשבתי שאולי דווקא זה הסיפור. אנחנו מדברים כל כך הרבה על "הכלה", "שילוב", "ייצוג". מילים גדולות שאנחנו אוהבים להצמיד לאנשים עם מוגבלות. אבל לפעמים הדרך הכי טובה לנרמל שוני היא פשוט לא לעשות ממנו אירוע.
בקטעי הסולו שלו הקהל מחא כפיים בהתלהבות. לא הרגשתי שמוחאים לו כפיים כי "כל הכבוד לו, למרות המוגבלות". מחאו לו כפיים כי הוא היה טוב.
אחר כך, כמובן, הייתי חייבת לברר מי הוא. קוראים לו ז'אן סוק (Jean Sok), הוא בן 32 ומגיע מצרפת. כשהיה בן תשע חלה במחלה שבעקבותיה נאלצו הרופאים לקטוע את רגלו השמאלית. בגיל 15 החל לרקוד ברייקדאנס באופן מקצועי תחת השם B-Boy Hourth.
הוא פיתח סגנון שבו הקביים אינם משהו שמאפשר לו להתגבר על המוגבלות, אלא חלק מהריקוד עצמו – כמעט הארכה של הידיים והגוף. לפני שהצטרף למופע של Cirque du Soleil הוא הופיע כרקדן עם Goodie Mob.
ניסיתי ליצור קשר עם הלהקה כדי לשאול אותו את כל השאלות שעלו לי באותו ערב. זה לא פשוט עם הפקה בסדר גודל כזה, ולכן בינתיים השאלות נשארו אצלי. אבל אולי על אחת מהן כבר קיבלתי תשובה. כשהוא הופיע לראשונה על הבמה, ראיתי אדם קטוע רגל שרוקד עם קביים. כמה דקות אחר כך כבר ראיתי רק רקדן. ונדמה לי שזה בדיוק העניין.
