כשאסף גרינבוים יצר את סדרת הדוקו "מושלמים" (משודרת בהוט 8 וב-VOD) הוא קיווה שיתעורר סביבה שיח אבל ספק אם ידע לחזות איזו מחלוקת היא תעורר בתוך הקהילה.
גרינבוים, עורך בכיר בתעשיית הטלוויזיה, סובל משיתוק בפלג גופו השמאלי. כשהיה בן 5 הוא שיחק עם חבר באתר בנייה, כשלפתע נחתה עליו גלגלת והותירה אותו נכה לכל החיים. ב"מושלמים" הוא יוצא למעין מסע השלמה עם הנכות הפרטית, במהלכו הוא פוגש את קבוצת התמיכה שלו – צעירים וצעירות כמוהו שמתמודדים עם נכויות שונות.
יפים מדי, מוכשרים מדי?
האם החבר'ה של "מושלמים" מושלמים מדי. הם צעירים, יפים, מוכשרים, מצליחים. אחד מהם, נועם גרשוני, הוא אולי סמל המוצלחות הישראלית. גרשוני היה טייס אפאצ'י בחיל האוויר עד שהתרסק עם מסוקו והפך משותק. אחרי שיקום ארוך הצליח לזכות במדליית זהב בטניס במשחקים הפראלימפיים.
בסדרה מדברים הגיבורים בפתיחות רבה על הנכות, הקושי מול החברה, זוגיות, דייטים ומה לא? המסר של שלושת הפרקים הוא: אנחנו לא באמת שונים מכם – "הרגילים". גם לכם יש מוגבלויות, אפילו אם לא רואים אותן בחוץ.
דווקא בקהילה הדעות על הסדרה שנויות במחלוקת. לצד מי שמשבחים את העובדה שהנה, אנשים עם מוגבלות מקבלים במה גדולה לספר את סיפורם, יש מי שטוענים שהסדרה (כמו שקורה יותר מדי פעמים) מתעלמת מהנכים הפחות פוטוגניים – אלה שלא נראים כמו נועם גרשוני, אלה שאולי פחות נעים להיחשף למראה וללקויות שלהם.
הוויכוח בביצה של ביטוח לאומי שכנע אותי לצפות בסדרה. המסקנה: הם עשו כאן עבודה מעולה. היפים והנכונים שמככבים בסדרה הם אכן הנכונים למשימה לעת הזו.
זה נקרא שוויון
מבחירה מודעת או פחות, גרינבוים בחר משתתפים שעוברים מסך. בשיח שנוצר מכנים אותם ״הנכים היפים״, למרות שבסדרה הם מודים שהם לא מרגישים ככה. רגע, האין זאת המהות של יחס שווה לכולם? המלהקים תמיד מחפשים אנשים יפים.
עד לפני כמה שנים אנשים עם מוגבלות בכלל לא היו בשיח, ובטח שלא נראו על המסך. בפעמים היחידות שזה קרה הם הוצגו באור שלילי ומתמסכן במקרה הטוב. במקרה הרע היו שחקנים בריאים שלוהקו לתפקידי נכים.
כמו שמכונית לא יכולה להגיע מאפס ל-100 קמ"ש מבלי להעביר הילוך, גם כאן יש צורך בתהליך הדרגתי. הצופים ללא מגבלה – אלה שמסובבים את הראש כשהם נתקלים בנו בסופר, או מרחיקים את הילד כשאנחנו עוברים ברחוב – הם עוד לא יכולים להכיל נכים עם נראות מורכבת יותר. אנחנו כרגע בתהליך שהוא טוב ונכון.
נכים זה לא רק רווחה, עוני וקצבאות
בשלושה פרקים מדויקים הציבור הלא-נכה מקבל הצצה אמיתית וכנה לעולם המוגבלות ללא תיווך או מסננים, ומגלה שנכים זה לא רק רווחה, עוני וקצבאות נכות. לראשונה נכים מדברים בעצמם על אינטימיות ומערכות יחסים, על ספורט ואליפויות עולם. הסדרה חושפת את הצדדים הלא-מדוברים שאינם נשמעים בתקשורת אף-פעם. יוצרי ומשתתפי התוכנית עושים שירות מעולה, ולנו נשאר רק לומר תודה.
אפשר לומר בוודאות דבר אחד: הסדרה פתחה ציר שיח חדש בין אנשים עם מוגבלות לבין החברה. שיח בגובה העיניים שלא מסתכם ב"אוי, איזה מסכנים, אבל חלאס לחסום לי את הכביש". שיח שהיה צריך להתחיל כבר מזמן, שאנחנו אלה שמנהלים ומובילים אותו.
אסף והמושלמים העלו אותנו שוב לכותרות בלי מסננים של רגש וכתבות השראה. את המומנטום הזה צריך להמשיך – זאת המשימה שלנו. להמשיך את מה שהתחילו יוצרי הסדרה ולקדם עוד יצירה של תוכן אותנטי ואיכותי שמביא למסכים עוד אנשים עם מוגבלויות מכל הסוגים והמורכבויות. הקרקע מוכנה, עכשיו נותר לנו לבנות.
אבל בנייה נגישה, כן?
