נושאים קשורים

לאהבה אין מגבלה: צפו בהצעת הנישואים המרגשת

במהלך ההכנות למירוץ "איתן", דור שירן, ספורטאי אוטיסט, הציע נישואים לבת זוגו טל הוף, גם היא עם מוגבלות. כמובן שהיא הסכימה: "אני מחכה כבר לחתונה"

“במלחמה לא לקחו בחשבון אנשים עם מוגבלויות”

כך הודה שר הרווחה, יעקב מרגי, בדיון מיוחד בכנסת וסיפר: "פינינו אנשים עצמאית לאזורים בטוחים". התחייב ללמוד ולהפיק לקחים: "באוצר קשובים אלינו"

דוח מטריד: שיעור מיטות האשפוז בישראל בירידה

על רקע המלחמה, מפרסם משרד הבריאות נתונים מדאיגים על הצפיפות במוסדות הבריאות השונים. המצב הקשה ביותר – באשפוז הפסיכיאטרי. בוסו: "נקדם את השינויים הנדרשים"

“בונוסים לבכירים יותנו בקליטת עובדים עם מוגבלות”

כך אמרה רשות החברות הממשלתיות במהלך דיון בוועדת הרווחה בהצעת החוק לשילוב עובדים עם מוגבלות בחברות אלה. ההצעה אושרה לקריאה שנייה ושלישית



הכירו: כמה מותגים בינ”ל מהם תוכלו לרכוש בגדים נגישים

בכל שנה מפסידות יצרניות הביגוד כ-3 טריליון דולר בגלל אי הכללת אנשים עם מוגבלויות כקהל יעד. ריכזנו עבורכם שישה מותגים שדווקא כן פועלים לקידום אופנה נגישה
ראשיחדשות"החברים הנכים שלך תקעו אותי בפקק"

“החברים הנכים שלך תקעו אותי בפקק”

מה עניתי לחברה שהתלוננה שההפגנות שלנו גורמות לאנטגוניזם בציבור. הטור של ליהי צוברי

ליהי צוברי


באיחור של שעה נכנסה אליי חברה שלי, עצבנית ומתוחה. בימים רגילים היא הבחורה הכי מבינה ומכילה, ולכן הופתעתי כשהדבר הראשון שהיא אמרה היה: “ליהי, אני מצטערת על מה שאני עומדת לומר, אבל החברים הנכים שלך תקעו אותי בפקק במשך שעה וחצי”.

בלי להתכוון נכנסנו לדיון סוער על סוגיית מחאת הנכים. לצורך הטור, נקרא לה דנה.

“אין מחאה מועילה שאין בה נפגעים”. הפגנת נכים מול משרד רה”מ בירושלים. צילום: דני אדינו אבבה

דנה: “את יודעת כמה אני אוהבת אותך, ואני בכלל לא רואה אותך כנכה. אבל הפעם הם הגזימו. לחסום ככה את דרך השלום לאנשים שרק מנסים להגיע הביתה?”

אני: “זה שאת לא רואה אותי כנכה זה טוב ויפה, אבל זה לא מבטל את העובדה שאני כן נכה. החוויה שלי שונה, והמחייה שלי משמעותית יותר יקרה משלך. כשלך משעמם ואת רוצה לקפוץ לסרט עם חברה, זה מסתכם בשיחת טלפון, מונית וכרטיס כניסה לקולנוע. אני, לעומת זאת, צריכה לעשות מחקר מקיף האם הסרט שאני רוצה לראות מוצג באולם שהוא נגיש לי, לשלם פי חמישה על מונית עם רמפה, גם אם אני נוסעת רק כמה רחובות, ולשלם על כרטיס נוסף כדי שהמטפלת שלי תבוא איתי ותעזור לי להתיישב. גם אם הדבר האחרון שהיא רוצה זה לראות את הסרט הזה”.

דנה: “נו באמת, המחאה היא לא על עלויות הקולנוע והמוניות”.

אני: “נכון, המחאה היא על הזכות לחיות בכבוד במדינה שאמורה לדאוג לכל תושביה. קראתי כמה כתבות וטורי דעה על מחאת הנכים, ואחד הטוקבקיסטים כתב: ‘יאללה יאללה, לכו לעבוד’.  אני רוצה לעבוד. הלוואי והייתי מרגישה שיש לי לגיטימציה לחפש משרה טובה. מה שעוצר אותי זה שאני לא יכולה לעשות את הדברים מהר כי אני צריכה עזרה בקריאה והקלדה. אז בתנאי השוק התחרותיים, אני לא עומדת בדרישות מצד אחד, ומצד שני צועקים עליי שאפסיק לקטר. שאני אפסיק לקטר על משהו שהוא לא בשליטתי ואף אחד לא מוכן לעזור לי בו”.

דנה: “אבל למה לחסום את הכביש? זה סתם מעורר אנטגוניזם”.

אני: “כי אין מחאה מועילה באמת שאין בה נפגעים. כדי שיעלו את הקצבה לשכר מינימום, המחאה חייבת להעלות את המודעות לצרכים של אנשים עם מוגבלות לשיח הציבורי. אנחנו זקוקים לעזרה של אחרים כדי שגם אנחנו נוכל לתת מעצמנו”.

דנה: “אז למה לא להפנות את המחאה כלפי מי שאמור לעזור לכם, הממשלה?”

אני: “המחאה יצאה מהבתים ומהשיחות הפרטיות ושיחות הפייסבוק לרחוב. זו הדרך להפנות את האצבע אל הממשלה. לפחות ככה אנחנו מראים לכולם שיש לנו את היכולת להתארגן ולדרוש. הבעיה היא אחרת. ההתנהגות של הממשלה כלפי הנכים היא בשיטת הפרד ומשול מובהקת”.

דנה: “על איזה הפרד ומשול את מדברת?”

אני: “תוכנית נתניהו שהתקבלה ממש בימים האחרונים קובעת שרק נכים מעל 90% נכות יזכו להעלאת הקצבה ל-4,000 שקל, ולא כולם”.

דנה: “זה נשמע לי סביר. רק מי שבאמת סובל מנכות קשה זקוק להעלאה הזאת”.

אני: “זה בדיוק מה שהממשלה גורמת לך לחשוב. אבל זה רחוק מהאמת. קודם כל, מישהי שיש לה 60% נכות עשויה להתקשות לשבת במשך שעות רצופות, ורק בגלל זה לא תוכל למצוא עבודה טובה. שלא לדבר על קשיים אחרים, כאבים ובעיות נגישות. יש נפגעי נפש שלא מסוגלים לעבוד בכלל, אבל שיעור הנכות שלהם הוא 40%. הם לא זכאים להעלאה שתחלץ אותם מהעוני? ומעבר לזה, את יודעת שהרבה פעמים מי שקובע את אחוזי הנכות זו מערכת ביורוקרטית ולא אנשי רפואה?”

דנה: “לא, לא ידעתי את זה”.

אני: “בדיוק. הגישה הזו שיש נכים שמגיע להם יותר עזרה או פחות עזרה, מטרתה להסיט את הדיון מהצרכים האמיתיים שלנו ולגרום לסכסוכים בתוך הקהילה. כמו שהממשלה עושה בהרבה מצבים שעולה זעקה חברתית, מסיטה את הדיון. זו שיטה של פרסומאים, ואנחנו זקוקים למנהיג. לכן, כתגובה לכל מי שמחזיר אלינו את הכדור ושולח אותנו לעשות משהו עם עצמנו – הנה אנחנו עושים”.

דנה: “טוב, שיכנעת אותי. אבל אפשר בבקשה לקבל מראש את זמני המחאות הבאות, שלא אצא מהבית עם האוטו?”

טורים קודמים:

רבות הדרכים לאהוב את השבת

מה אני יותר, מתנה או עול?

מייסד "שווים", בעל 20 שנות ניסיון בעולם העיתונות. שימש כרכז הכתבים של ”ידיעות אחרונות“, עורך המוסף הכלכלי ”ממון“ ועורך התוכנית ”חדשות הבוקר“. בעל קשר אישי לקהילת המוגבלויות: בנו הבכור אוהד הוא אוטיסט.

כתבות אחרונות