שי טרייטל
שם: תמיר לאלזר
גיל: 25
יישוב: פתח תקווה. עובר בקרוב לבת ים
מצב משפחתי: רווק
מצב רפואי: נכה ראש 100% לצמיתות
המחלה:
אני חולה מילדות. הכל התחיל מבעיות התפתחותיות והתרחב. עד היום אני לא מצליח לכתוב. גם הייתה לי תאונה בגיל הנעורים וקיבלתי מכה חזקה בראש, שהחריפה את מצבי.
כיצד הנכות פוגעת בי?
אני סובל לעתים תכופות ממיגרנות ומהתקפות של סטרס. בערך ברבע מהחודש, לא בתדירות קבועה, יש לי הפרעות שינה קשות. למשל, אני יכול לישון רק שבע שעות נטו בתוך שבוע ימים. אני פשוט לא נרדם ונשאר ער, אבל במעין מצב של נמנום. לפעמים זה הפוך. 16 שעות שינה לא ממלאות לי את המצברים ליום וחצי. בתקופה שאני ישן באופן תקין אין לי בעיה לתפקד כמעט בדומה לאדם בריא.
קצבת הנכות החודשית:
2,342 שקל בסיס ועוד תוספת (קח”ן) של 400 שקל, כולל קיום ומזון. כיום אני גר בדיור מוגן נתמך. אני צפוי לקבל מהמדינה עוד 700 שקל באופן חודשי, כדי שאוכל להתגורר בדיור מוגן עצמאי בבת ים – מה שיקרה בעוד כחודש.
עלויות חודשיות לטיפול בנכות:
אני נאלץ לקנות תרופות בכרטיס אשראי של אחי. במעבר לדיור מוגן עצמאי אפגוש עובד סוציאלי פעם בשבוע ואהיה זכאי לטיפולים דרך קופת החולים: פסיכיאטר ופסיכולוג על בסיס שבועי.
הקושי העיקרי שלי היום, שיהיה מורכב בהרבה כשאגור לבד, הוא ההתמודדות עם הוצאות הקיום היומיומיות.
עובד או לא?
במהלך השנים עבדתי במפעלים מוגנים, כשהשכר הוא ממש נמוך: 7-10 שקלים לשעה. כשניסיתי לעבוד בשוק החופשי וקלטו שיש לי נכות נפשית, ניסו לעשות לי תרגילים עם עצם ההעסקה או גובה השכר.
היום אני מחלק עיתונים ארבעה ימים בחודש: בסך הכל 12 שעות חודשיות. זה כלום, אבל אלה השעות שביטוח לאומי אישר לי לעבוד. אם לא, אומרים לי שיאכלו לי את הקצבה.
אני רוצה לעבוד ומאמין שאצליח. אני מקווה שהעובדת הסוציאלית תשיג לי אישור שמותר לי לעבוד יותר שעות.
איך מתמודדים עם המצב הכלכלי?
בגיל 15 יצאתי מבית הוריי בבאר שבע ועברתי מסגרות שונות. בהתחלה פנימייה ובהמשך הוסטל ודיור מוגן נתמך. כעת אני גר בפתח תקווה עם שותפים בעלי קשיים נפשיים. כאמור, בקרוב אני אעשה שינוי גדול בחיי. בחודש הבא אעבור לבת ים ואשכור לעצמי דירה. אני מחכה לרגע הזה, שייתן לי שלווה כשארצה והמולה וחברים כשאחליט. למזלי, אחותי, אחי והוריי תומכים בדרכים שונות, כולל כלכלית. המשפחה גם מאוד בעד שאצא לעצמאות.
הייתה תקופה שרציתי להקל כספית על אחי. ביקשתי מאנשים בפייסבוק שישמרו לי פחיות ובקבוקים ריקים, והייתי אוסף אותם מהם כל יום ומחזיר תמורת פיקדון.
מה דעתך על מצב הנכים?
על הפנים. מזעזע. גרוע. המדינה לא מבינה שיש לא מעט נכים שיכולים לתפקד ולעשות הכל לבד, אבל מה שכולא אותם בהוסטלים זה הכסף. מה אנחנו דורשים? את המינימום שבמינימום. רק קצבת נכות בגובה שכר מינימום תעזור לנו. הכסף ישנו, השאלה אם רוצים לתת אותו או לא.
איזה מסר אתה רוצה להעביר לראש הממשלה?
במלחמה הזאת לא נוותר עד שנראה את שכר המינימום בעובר ושב. אני לא יכול יותר להיות במצב שאני מתחנן לאח שלי שישכור עבורי דירה, וכל הזמן לגהץ לו את הכרטיס בשביל כל דבר קטן. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות נכה. כולנו היינו מוותרים על זה בשמחה, וגם על הקצבה, רק כדי להיות בריאים ולהתפרנס.
מדורים קודמים:
